מחלת האלצהיימר, אשר נחשבת למחלה של אנשים מבוגרים, הינה מחלה נטולת ריפוי אשר מורידה באופן משמעותי את איכות החיים, ולכן מפחידה ומאיימת על אוכלוסייה גדולה.
מחקר זה אשר פורסם ב- Neurological Science והוכן על ידי חוקרים מאוניברסיטת פלורידה מצא, כי אנשים אשר היו בשלבים שונים של המחלה, לא הצליחו להריח את ריח חמאת הבוטנים, כולל אנשים אשר טרם התפרצו אצלם סימפטומים קליניים. מחקר זה התבסס על תלונתם של חולי אלצהיימר בשלבים הראשונים על חוסר יכולת הרחה.
מהלך המחקר וממצאיו
המחקר כלל כ-94 נבדקים בריאים וחולים במחלות דמנטיות (כולל אלצהיימר) בשלבים שונים של המחלה. בניסוי עצמו, התבקשו האנשים לעצום את עיניהם ולחסום נחיר אחד ולהריח את ריח חמאת הבוטנים. החוקרים לא ידעו את זהות הנחקרים ואת היותם חולים או בריאים. הם השתמשו במדד על מנת לבחון ולבדוק את המרחק בו הצליחו הנחקרים להריח את החמאה.לאחר כדקה וחצי, הם התבקשו לא לפקוח עיניים, אך לחסום את הנחיר השני ולנסות שוב להריח את חמאת הבוטנים. הממצאים המפתיעים העלו, כי כ-18 אנשים אשר אובחנו כחולי אלצהיימר בשלבים המוקדמים כשלו במשימת ההרחה, כאשר הנחיר השמאלי שלהם היה חסום. כאשר הם חסמו את הנחיר הימני, הם הצליחו להריח את חמאת הבוטנים רק כאשר הייתה כ-10 ס”מ מאפם.
הריח, בניגוד לראייה, הינו חוש איפסילטרלי, כלומר צד הגוף אשר חש את הגירוי, הוא גם צד המוח אשר מעבד את המידע. ולכן כאשר קבוצה זו הושוותה לנחקרים בריאים, הממצאים העלו כי, בניגוד לחולי האלצהיימר הם הצליחו להריח את חמאת הבוטנים, משני הנחיריים וממרחקים גדולים.
השלכות המחקר
מכיוון שמחקר זה הינו ראשוני, הוא מחייב סדרת מחקרים נוספת אשר תוכל לאשש טענות אלו, ולהבדיל חולי אלצהיימר משאר חולי דמנציה אחרים. מעבר לכך, מגבלתו הגדולה של המחקר או התצפית, הוא במדגם הקטן עליו הוא נערך.עם זאת, מחקר זה הוא בעל פוטנציאל, מכיוון שגילוי המנגנון העומד מאחורי מחקר זה, יוכל לסייע לגלות מרכיבים הקיימים במחלה, אשר לא ידועים עדיין. מעבר לכך, פיתוח עתידי של טיפולים לסיוע בשלבים הראשונים של המחלה, יוכלו אף להשהות את משך התפרצות המחלה, ולהרוויח עוד שנות איכות עבור המטופלים.
אבחונים פשוטים וזולים כגון אבחון זה, נהיים חשובים ומשמעותיים יותר עם הזדקנות האוכלוסייה. מחלת האלצהיימר נעשית נפוצה ושכיחה יותר ויותר, עד כי ההערכה הסטטיסטית כיום היא שמספר החולים בישראל יגיע עד ל 120 אלף, במשך חמש עשרה השנים הבאות. תסמיני המחלה הינם קשים, גם אם הם מתפתחים בהדרגה, וכוללים הידרדרות ביכולות המחשבתיות, בזיכרון, בריכוז ואף בתקשורת. התמותה המוערכת מהמחלה הינה כ 10-15 שנים מרגע האבחון. אולם בשלביה המתקדמים, חייב האדם להשתמש בשירותי סיעוד וטיפול חיצוניים, מכיוון שהוא אינו עצמאי ואיכות חייו ירודה מאד.
