דמנציה פרונטו טמפורלית

דמנציהישנם מספר סוגים של מחלות ניווניות אשר גורמות לתסמינים דמנטיים. הידועה והשכיחה ביותר היא מחלת אלצהיימר. סוג שכיח פחות של מחלה היא דמנציה פרונטו- טמפורלית, או בלעז: FTD Frontotemporal Dementia, שמהווה את הגורם השכיח לדמנציה מתחת לגיל 60. נראה כי בבסיס המחלה ישנו מרכיב גנטי משמעותי- נצפית שכיחות גבוהה של חולים בני אותה משפחה, בשילוב של גורמים סביבתיים.

תסמינים

במחלה זו ישנו ניוון באונה הפרונטלית (הקדמית) והטמפורלית (הצדית) של המוח, שמתבטא בתחילה בעיקר בשלושה תחומים. בדרך כלל הפגיעה באחד מהתחומים דומיננטית יותר מבתחומים האחרים:

  • שינויים משמעותיים בהתנהגות – יכולים להתבטא באפתיה, חוסר מודעות לרגשות הזולת, ריחוק רגשי או הזנחה של המראה החיצוני. לעתים החולים מראים תוקפנות, חוסר מנוחה ואימפולסיביות, שמביאים את הקרובים להם במבוכה. בין היתר ניתן לצפות בהתנהגויות כמו התקפי זלילה, מגע באנשים זרים, התפרצויות זעם, השתנה במקומות ציבוריים והתנהגויות אחרות. השיפוט לוקה בחסר והחולים עלולים לעבור על החוק או לפגוע בעצמם מתוך חוסר- מודעות.
  • בגלל הפרעות התנהגות ישנה לעתים נטיה לזהות בטעות את הדמנציה כהפרעה פסיכיאטרית כמו דכאון, מאניה דפרסיה או הפרעה טורדנית כפייתית, אך מדובר במצב נוירולוגי לכל דבר. בשלבים מאוחרים יותר ישנה פגיעה נרחבת בכישורים קוגנטיביים נוספים.
  • קושי שפתי – למרות שמבחני זכרון שאינם דורשים שליפת מלים מראים שהזכרון של החולים כמעט אינו נפגע, הם מראים קשיים שפתיים ניכרים: הקושי העיקרי הוא קושי בשליפת מילים – קושי בשיום, כלומר היכולת לקשר בין חפצים, אנשים ומצבים לבין המלה המתאימה מתוך הזכרון. בדרך כלל יש פגיעה גם ביכולת הדקדוק, כלומר באופן בניית המשפטים. לכן החולה מתקשה בכתיבה ובקריאה. לעתים יש גם אפזיה, כלומר דעיכת שטף המלים בדיבור וירידה ביכולת ההיגוי. זה יכול להגיע עד לכדי כמעט אילמות.
  • איטיות או חולשה בתנועה – אנשים עם דמנציה פרונטו טמפורלית חשים לעתים חולשה בתנועה, קושי בקוארדינציה או תחושה שהם בתוך מים, כשהתנועות הופכות איטיות וקשות.

אבחון וטיפול

אבחון דמנציה פרונטו טמפורלית נעשה באמצעות תשאול הנבדק ובני משפחתו לגבי סימפטומים התנהגותיים, גופניים וקוגנטיביים. סריקת MRI יכולה לסייע לאבחנה בין סוג זה של שיטיון לבין מחלות דמנטיות אחרות כמו דמנציה וסקולרית או אלצהיימר. בכל אופן, האבחון צריך להיעשות על ידי נוירולוג, פסיכוגריאטר או רופא אחר המומחה במחלות השיטיון השונות.

הסימפטומים הראשונים של המחלה פוגעים בעיקר בביצוע פעולות מורכבות, הדורשות שיפוט, שיקול- דעת וכישורי שפה: קריאה, למידה, ביצוע פעולות בנקאיות, ניהול משק הבית ועוד. בעיה אחרת היא התסמינים ההתנהגותיים, שעלולים לפגוע באחרים ובעיקר לגרום למבוכה. ישנן שיטות התנהגותיות לשיפור התסמינים, למשל מתן חיזוקים חיוביים על התנהגויות רצויות (ממתק או חיבוק) ותגובה שלילית על התנהגויות לא מקובלות.

בשלבים מאוחרים יותר גם היכולת לבצע פעולות פשוטות כגון רחצה, אכילה או לבוש אינה מובנת מאליה והחולה יזדקק לעזרה מסביב לשעון. בשלב זה חלק מהמשפחות פונות לעזרה סיעודית, שניתן לקבל עבורה מימון מלא או חלקי מהביטוח הלאומי.

הטיפול התרופתי, בדומה לטיפול במחלות ניווניות אחרות, אינו יכול למנוע את ההידרדרות ואף לא להאט אותה, אך הוא יכול להקל על חלק מן הסימפטומים. למשל הפרעות באכילה או בתנועה יכולות להיות מטופלות באמצעות תרופות.

ההתמודדות של בני המשפחה מורכבת לא פחות: הם נדרשים לטפל באדם שמצבו מידרדר, להיות סובלניים כלפי התנהגויות לא מקובלות ולהסביר לסביבה את פשר ההתנהגות החריגה. למשפחות החולים מומלץ מאוד להשתתף בקבוצות תמיכה שבהן ניתן ליווי ותמיכה למשפחות חולי אלצהיימר ומחלות דמנטיות נוספות, וכן ניתן מידע וייעוץ אודות המחלה ואפשר לחלוק את הנטל ולקבל אוזן קשבת וכתף תומכת.

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715476

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר