בדידות וסיכון מוגבר לאלצהיימר – מה הקשר?

הקשר בין אלצהיימר ובדידות הוא מורכב. הנתונים המדעיים מצביעים על העובדה לפיה אנשים שיש להם תמיכה חברתית חזקה, ושהם פעילים חברתית, נוטים פחות לסבול מתסמיני דמנציה.

ברגע שאנשים מתחילים לחוות ליקויים קוגניטיביים, הם עלולים לסגת מפעילויות חברתיות ולחוש בודדים, במצב אשר עשוי להגביר את הסיכון לדיכאון ודמנציה.

אבחון מחלת אלצהיימר כרוך בשלושה שלבים. רופאים מתארים את מצב החולה כפרה-קליני, ליקוי קוגניטיבי מתון, או דמנציה. אם המצב אינו מטופל, הוא עלול להוביל למצב נוירופסיכיאטרי פרוגרסיבי, וירידה בקוגניטיביות ובתפקוד.

עד היום, חוקרים מנסים להבין את הסיכונים הנגרמים בשלב הפרה-קליני של המחלה, על מנת לספק את השיטות הטובות ביות למניעת מחלת אלצהיימר. מחקר חדש מצא שבדידות עשויה להיות אחד הגורמים הנפוצים ביותר המגבירים את הסיכון למחלה.

בחינת הקשר בין אלצהיימר לבדידות

המחקר בחן את הסיכון לאלצהיימר בקרב אנשים מעל גיל שבעים או אפילו 75 ומצא שאנשים שיש להם תמיכה חברתית מוצקה, נמצאים בסיכון נמוך לדמנציה. קיימות סיבות רבות לקשר זה, אך לא קיים הסבר ברור. האפשרויות כוללות:

אתגרים נפשיים – אנשים שיש להם רשת חברתית טובה, חווים יותר גירוי אינטלקטואלי.

גורם המתח – רשת חברתית טובה מפחיתה מתח ודיכאון, שהם שני מצבים המגבירים את הסיכון לתסמיני דמנציה.

תמיכה משפחתית או חברתית – מחקרים מראים שכשאדם פשוט מאמין שיש לו תמיכה משפחתית וחברתית, ושהוא יכול לקבל תמיכה זו בכל רגע בו יזדקק לה, משפיעה לטובה על יכולותיו הקוגניטיביות.

מחקר חדש שעקב אחר שמונה מאות מבוגרים, הראה שפעילות חברתית מוגברת במהלך השבוע, מפחיתה את הסבירות לחוות כל סוג של ליקויים קוגניטיביים.

בצד השני של המטבע, סיכוני הבידוד ברורים: המחקר הראה שמבוגרים בגיל העמידה החיים לבד, נמצאים בסיכוי גבוה פי שניים לפתח דמנציה בהשוואה למבוגרים באותו גיל שיש להם רשת משפחתית וחברתית. התאלמנות או גירושין מוסיפים לסיכון.

הקשר בין בדידות, דיכאון ואלצהיימר הופך להיות אפילו מורכב יותר כשאדם מאובחן עם דמנציה. הסיבה לכך היא שתסמיני דמנציה עשויים לגרום לאדם לסגת ממגעים חברתיים ככל ששלבי הדמנציה מתקדמים.

מבוכה ובושה עשויים לגרום לאנשים להימנע ממגעים חברתיים. יחד עם זאת, אנשים הסובלים מדמנציה עדיין יכולים ליהנות ממגעים חברתיים, בנסיבות הנכונות, עם טיפול גריאטרי מתאים.

סיכון למחלת אלצהיימר: הערך של בן לוויה

במחקר חדש, שעקב אחר 43 נשים ו-36 נשים בגילאי שבעים, ודיווחו על בדידות, החוקרים מצאו של-32% מהמשתתפים היו רמות גבוהות של עמילואיד. רוב המשתתפים אף השיגו ציונים ממוצעים של 5.3 בסולם הבדידות של שלוש עד 12.

צוות החוקרים דיווח על קשר בין רמות העמיל ואיד הגבוהות לבין בדידות גדולה. המשתתפים שאצלם התגלו רמות עמילואיד חיוביות נמצאו בסיכוי גבוה יותר פי 7.5 לסבול מבדידות בהשוואה למשתתפים שאצלם התגלו רמות עמילואיד שליליות.

ממצאי המחקר מצביעים על העובדה לפיה בדידות תורמת לשינויים מוחיים המובילים לשלב פרה-קליני של אלצהיימר. כלומר, בדידות עשויה להיות אף תסמין נוירופסיכיאטרי רלוונטי לטרום אלצהיימר.

לדברי החוקרים, אלו הם ממצאים חדשים בתחום הנוירוביולוגיה של בדידות המשפיעה על אלצהיימר, ולאור התגליות החדשות ניתן לשפר את הגילוי המוקדם ולערוך מחקרים חדשים להתערבות במחלת אלצהיימר.