דילמות אתיות בטיפול בחולי אלצהיימר

עם התקדמות הרפואה והטכנולוגיה, עולה תוחלת החיים ומביאה את האדם לאריכות ימים. ישנם אנשים המגיעים אל גיל הזקנה כאשר מצב בריאותם סביר לחלוטין והם חיים באורך נפלא. לעומתם ישנם אנשים שהזקנה מביאה עמה קשיים ומחלות רבות. כתוצאה מהעובדה שאנשים מגיעים לגילאי זקנה מאוחרים, כך עולה רמת הסיכון לחלות במחלות זקנה רבות ובהן גם האלצהיימר.

כיום קשישים רבים סובלים מהמחלה שמתפתחת בהדרגה ובאיטיות וגורמת סבל רב לחולה, למשפחתו ולסביבתו הקרובה. החברה נאלצת להתמודד עם מחלת האלצהיימר יותר משבעבר ועומדת בפני דילמות אתיות רבות בקשר לטיפול בחולה אלצהיימר.
הדילמות האתיות המתלוות לטיפול מעסיקות את בני משפחת החולה שנאלצים להתמודד עם מצב חדש, ובעצם גם עם "אדם חדש". אותו אדם מבחינה חיצונית, אבל אדם אחר לחלוטין ממה שהיה מבחינה מנטלית. הדילמות האתיות מעסיקות גם את הרופאים בסוגיית הטיפול בחולה, שיודעים שלמרות כל מאמציהם ולמרות הטיפולים, לא יוכלו לעצור את הדרדרות המחלה.

חולי האלצהיימר הם אוכלוסיה חלשה מאוד ואומללה ביחס לאוכלוסיה המבוגרת. החברה מנצלת את העובדה שאנשים אלה מאבדים את הזיכרון ואת יכולתם המנטלית להגיב לסביבה, ומתעלת את זה לטובתה. כאן מתחילה הבעייתיות, וכאן אמורות לעלות הדילמות האתיות בטיפול בחולים.

טיפול בחולי אלצהיימר – נקודות למחשבה

הדילמה האתית המרכזית בטיפול בחולה אלצהיימר היא המאבק שלנו כחברה לשמור על כבודו, למרות שראשו אינו צלול ושהוא חסר יכולת תפקוד מנטלי. על החברה לזכור כי כל עוד האדם חי, ראוי הוא לכבוד ככל בני האדם באשר הם.

דילמה נוספת המעסיקה את הסביבה הקרובה של החולה היא האם לדאוג לטובתו ולהמשך הטיפול בו כפי שהיה רוצה או כפי שביקש בשלבי המחלה  הראשונים, או האם ללכת על פי דברי הרופאים ועל פי רצונותינו – המטפלים העיקריים. במילים פשוטות יותר: האם לשמור על האינטרסים של החולה כפי שהיה רוצה שיישמרו או כפי שאנחנו רוצים.

טיפול בחולי אלצהיימר – דילמות רפואיות

עולם הרפואה נתון בדילמה אתית מורכבת מאוד בטיפול בחולה האלצהיימר. כדי שהרפואה תתקדם קיים צורך משמעותי בעריכת ניסויים במתן תרופות וטיפולים. פעמים רבות הניסויים נערכים על החולים עצמם, כמובן שבאישורם.

במקרה של חולה אלצהיימר, קשה מאוד ואף בלתי אפשרי לקבל אישור מלא, מכיוון שהוא לא מבין את הלך הדברים ואינו מודע לעצמו. כאן הדילמה היא קשה- כיצד אפשר לקבל את אישורו של החולה לערוך את הניסוי? איזו חשיבות תינתן להסכמה או לאי ההסכמה מבחינתו? איזו חשיבות יש להחלטת המשפחה? וכמובן שאלת השאלות היא האם להעמיד את טובת המדע וטובת העתידים לחלות, ובעצם כך לערוך ניסויים בחולים, גם כשאין הסכמה מצידם?

אלצהיימר – החיים ביום יום

המחלה גורמת לחולים להרגיש רגשות שונים עם התפתחותה ובהתמודדות איתה. מצבי הרוח וההתנהגות משתנים. הדאגה מפני העתיד לבוא, הכעס על המצב, תחושת איבוד השליטה, העצב הפתאומי, התסכול, המבוכה מהשכחה, האשמה והבדידות הם רגשות אופייניים.

הדילמה הגדולה בה נתקלים המשפחות והמטפלים היא איזה מקום לתת לרגשות החולה לעומת הרגשות שלהם עצמם. ההתמודדות עם מצבי הרוח המשתנים אינה קלה, ואף מקשה על החיים ביחד עם החולה. על בני המשפחה להתאזר בסבלות רבה שלא תמיד מתאפשרת עקב המצב הנפשי שבו גם הם עצמם נתונים.

הטיפול בחולי האצהיימר מביא עמו דילמות אתיות רבות. יחד עם הקושי הכרוך בטיפול, על החברה לזכור שהתמודדות החולים עם מחלתם אינם פשוטה ועלינו לעזור להם. עלינו לאפשר לחולים להביע את עצמם בצורה הטובה ביותר ולתת להם יד ולחיות יחד עם המחלה.