טיפול באלצהיימר בעזרת כלבים

בשנים האחרונות מתפתח תחום חדש של טיפול בחולי אלצהיימר באמצעות כלבים מיוחדים. הטיפול אינו מחליף טיפול תרופתי קונבנציונלי, אך הוא מוסיף עליו ומשפר מיומנויות חברתיות והתנהגותיות בקרב החולים.

כלבים – שומרי ראש וחברים

כלבי אלצהיימר הם כלבים שגודלו ואולפו באופן מיוחד לעמוד לרשות חולי אלצהיימר. לרוב מדובר באחד מזני כלבי הרועים, בין היתר קולי ארוך שיער וקולי קצר שיער. הכשרתם מתחילה כשהם בני חודשיים לערך והם מאומנים במשך שנה וחצי עד שנתיים. רק אז הם עוברים לרשות החולים.

כלבי אלצהיימר ניחנים ביכולת מרשימה להוביל את בעליהם חזרה הביתה מכל מקום שאליו יילכו. גם אם התרחקו מאוד מהבית, אל הכלב מוצמד מתקן מיוחד שמאפשר לבני משפחת החולה לזהות את מיקומו. ברגע שהכלב עובר תחום מוגדר מסוים, המתקן משדר צליל אשר מסמן לכלב שצריך לחזור הביתה מייד.

פרט לתפקידם כמלווים אחראים, הכלבים גם מיומנים לזהות מצבים פיזיים שונים של החולה, למשל נשימות מהירות, עייפות, נפילות ועוד. הם יודעים להזעיק עזרה- גם מתוך הבית, באמצעות לחצן מצוקה מיוחד שהם מאומנים לתפעל, וגם מחוץ לבית בנביחות והיצמדות אל החולה. בין שאר המיומנויות של הכלב, הוא יודע גם לחצות כביש בזהירות, להמנע ממכשולים כמו בורות, להיזהר ממכוניות חונות ומתנועה ועוד.

כלבי האלצהיימר הם כלבים בעלי אופי נוח וחברותי, יציבים באופיים, חכמים ובעלי חוש ריח מצוין. הם גם בעלי התמצאות מרחבית מעולה, מה שמאפשר להם להוביל את בעליהם הביתה מכל נקודה. כמובן שהם מוכרחים להיות גם רגישים כדי להיענות לצרכי בעליהם – למשל כאשר הוא עייף הם משחקים איתו ומפעילים אותו.

אילו מיומנויות משפרים הכלבים בקרב חולים?

כלבי האלצהיימר מועילים לחולים בדרכים מגוונות ומפתיעות:

• יכולתם של הכלבים להחזיר את בעליהם חזרה לבית מאפשרת לחולים לצאת לטיולים ללא חשש וללא צורך במלווה, פרט לכלב. הם יכולים לצאת בכל עת שיחפצו בכך והכלב נענה להם ומוכן תמיד לשרתם. הדבר מחזיר לחולים את תחושת העצמאות והמסוגלות שנלקחת מהם בתחומי חיים מגוונים בזמן המחלה.

• בשל אופיה של מחלת האלצהיימר, שפוגעת בתפקודים הקוגנטיביים הבסיסיים ביותר, האדם החולה נאלץ לוותר על רבים מעיסוקיו. חולי אלצהיימר מפסיקים בהדרגה לבצע משימות שהיו חלק משגרת חייהם כמו עבודה, התנדבות, טיפול בנכדים, מטלות הבית, תחביבים שונים, קריאה ועוד. הם עוסקים במגוון מצומצם מאוד של פעילויות כמו צפיה בטלוויזיה או האזנה למוסיקה, ומוותרים על תחומי אחריות. גם הסביבה לא מצפה מהם להיות אחראים יותר על מטלות שונות ולמעשה הם הופכים חסרי תכלית. גידול כלב, שכרוך באחריות מרובה ובמחויבות כלפי בעל החיים, מחזיר לחולה את יכולת לקיחת השליטה והאחריות. הדבר מאלץ אותו גם לשמור על אורח חיים קבוע, שכולל יציאות מהבית שלוש פעמים ביום. גידול הכלב מעניק טעם ומשמעות לחייו, כמו גם תחושת מסוגלות ובטחון עצמי. יש לכך ערך טיפולי עצום.

• בין החולה לכלב נוצר קשר משמעותי ועמוק. הכלב מעניק לחולה חום ואהבה, ומקבל ממנו מגע וחום בחזרה. הדבר משפר את הבטחון והדימוי העצמי ומעניק לקשיש כוחות מחודשים.

• הצורך לדאוג לכלב בצורה סדירה, לשחק איתו ולהוציא אותו לעשות את צרכיו, גורם לחולה לבצע יותר פעילות גופנית ולצאת יותר החוצה לאור השמש. הדבר מסייע למצבו הגופני והנפשי.

• ידוע שכלבים הם אמצעי מצוין ליצירת קשר בין אנשים. כאשר הקשיש יוצא עם כלבו לטיול הוא מתרועע עם בעלי כלבים אחרים ובכלל עם עוברי אורח ושכנים שהכלב מעורר אצלם עניין. כך כלבי אלצהיימר מסייעים גם לפיתוח קשרים חברתיים ולמציאת עניין בזולת.