הגורמים למחלת האלצהיימר
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות רחבי היקף לזהות את הגורמים למחלת האלצהיימר, זאת על מנת לפתח גישות למניעה מוקדמת של המחלה. על אף שזוהו מספר גורמי סיכון להתפתחות והתקדמות האלצהיימר, עד היום אין מידע חד משמעי לגבי הגורמים למחלה. ניתן לחלק את גורמי הסיכון ל-3 קטגוריות- אורח חיים, גורמים גנטיים וגיל.
גיל
גיל הוא גורם סיכון לאלצהיימר עבור נבדקים מכל מיקום גיאוגרפי, מוצא אתני, רקע סביבתי או מין. זהו כנראה גורם הסיכון העיקרי והוא קשור גם להופעת המחלה וגם לחומרתה.
הסיבה היא ככל הנראה כפולה – אופייה הפרוגרסיבי של המחלה (אשר מחמירה ככל שהיא מתקדמת) נובע מהצטברות חלבונים פגומים בתאי המוח לאורך זמן, תופעה שנעשית חמורה יותר בגיל מבוגר. כמו כן יכולת ההגנה של המוח מפני פגיעות וכן היכולת החיסונית הכללית פוחתות בגיל מבוגר.
אורח חיים
בקטגוריה זו נמנים הרגלים הכוללים פעילויות בשעת הפנאי, הרגלי כושר, תזונה לקויה וחשיפה לזיהום סביבתי. נתון נוסף ומשמעותי הוא לחץ נפשי. במחקרים חדשים שנעשו בתחום, נמצא כי לחץ נפשי גורם לאלצהיימר בקרב נשים וכן נמצא קשר ישיר בין השמנת יתר ודמנציה או מנגד הרזיה ואלצהיימר.
השכלה וגירויים מנטליים
מחקר שנערך בקרב זוגות תאומים זהים גילה כי לתאום המשכיל יותר היה סיכוי מופחת לפתח אלצהיימר. תוצאות דומות התקבלו ממחקרים שבדקו חשיפה לגירויים מנטליים כגון פתירת תשבצים ומחקר שקבע כי ידיעת שפה נוספת מאטה אלצהיימר.
אף כי הפעילות הקוגניטיבית אינה מונעת את הנזק הנוירונלי הנגרם למוח החולה, נראה כי יש לה יתרון במזעור הסימפטומים דרך בניית רשתות נוירונליות גמישות המפצות על פגיעה מוחית. לפעילות חברתית נמצאה השפעה דומה – אנשים בעלי תחביבים או שלקחו חלק בפעילויות חברתיות נמצאו בסיכון נמוך יותר לפתח אלצהיימר.
פעילות גופנית
נמצא כי פעילות גופנית בתדירות של פעמיים בשבוע מפחיתה את הסיכוי ללקות באלצהיימר לטווח ארוך. ההשפעות המגנות של ההתעמלות נראו גם 20 שנים מאוחר יותר.
ישנן הפרעות שונות אשר נמצא מתאם בינן ובין הופעת אלצהיימר, בהן סוכרת סוג 2 ( כפי שהוכח במחקר שבדק את הקשר בין סוכרת ואלצהיימר) הפרעות לב, משקל יתר, עודף כולסטרול, חרדה, מחלות כלי דם ועוד.
המתאם נובע הן בשל פתופיזיולוגיה דומה של המחלות (למשל – לעמידות לאינסולין, ללא קשר למחלת הסוכרת עצמה, יש השפעה על התפתחות אלצהיימר) או באופן עקיף, למשל בשל פגיעה במערכת החיסונית.
תזונה נכונה
תזונה מאוזנת נמצאה כמשמעותית להפחתת הסיכויים ללקות באלצהיימר וכן להאטת התקדמות המחלה. נטען כי תזונה ים תיכונית מפחיתה את הסיכוי ללקות במחלה, זאת בשל היותה עשירה בחלבונים וחומצות שומן לא רוויות.
הרגלי חיים
הימנעות מעישון ושתייה מופרזת התגלו כיעילים בהפחתת הסיכון לחלות באלצהיימר. תרופות משפיעות באופן שונה על התפתחות המחלה – צריכת תרופות מסוג בנזודיאזיפינים העלתה את הסיכון לחלות באלצהיימר, בשעה שתרופות להפחתת הכולסטרול דווקא הורידו אותו.
גורמים סביבתיים
נטען כי חשיפה לגורמים סביבתיים שונים עשויה להוות זרז להתפתחות דמנציה ואלצהיימר. בין גורמים אלה ניתן למנות מתכות כגון אלומיניום, ברזל, אבץ ועוד.
פגיעות ראש
מחקרים הצביעו על הקשר בין פגיעה מוחית ובין דמנציה. על פי מחקר שנעשה לאחרונה בארה"ב- פגיעה מוחית טראומטית מגדילה את הסיכון לדמנציה.
גנטיקה
נמצא קשר בין אלצהיימר וגנטיקה, שכן למחלת האלצהיימר ישנו בסיס גנטי הכולל מספר גורמי סיכון, הידוע ביותר בהם הוא הגן APOE . וריאציות גנטיות טבעיות הקיימות באוכלוסייה בגן APOE כמשפיעה על הסיכון ללקות באלצהיימר ועל גיל התפרצות המחלה.
גורם סיכון גנטי נוסף הוא המין – תפוצת המחלה גבוהה פי 1.5–3 אצל נשים לעומת גברים. התופעה מוסברת חלקית על ידי מחקרים שמצאו קשר בין מחסור באסטרוגן, אשר מופיע אצל נשים בשלב הבלות, ובין הופעת המחלה.
ישנם גורמי סיכון גנטיים נוספים אשר חלקם אינם ידועים, והם באים לידי ביטוי במשפחות בהן ישנה היסטוריה משפחתית של הופעת המחלה, בעיקר בגיל צעיר.