נחושת עלולה לגרום לאלצהיימר?

תוצאות מחקר חדש, שנערך באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק, מעלה כי כמויות נחושת רבות המצטברות בגוף, עלולות לגרום לאלצהיימר ופגיעה מוחית.

מחקר זה עומד בניגוד להנחה הרווחת כי כמויות מסוימות של נחושת דווקא חיוניות לגוף. כאשר נחושת נמצאת עם ברזל היא מסייעת לייצור תאי דם אדומים, ושומרת על בריאות כלי הדם, עצמות, ומערכת החיסונית ככלל.

עם זאת, מחקר זה נחשב כפורץ דרך, מכיוון שהוא חוקר גורם סיכון נוסף פוטנציאלי למחלת האלצהיימר, וכן מכיוון שהינו נחשב למחקר פרה קליני, אשר נעשה על עכברים.

מקור חשיבותו הרבה נובעת מכיוון שאין בנמצא תרופה העשויה לסייע לאלצהיימר. כיום, מטרת הטיפול כולל ניסיון להאטת ההתקדמות של הליקוי, בשילוב בקרה ופיקוח על סימפטומים כמו בלבול, הסתגלות לסביבת הבית, בכדי להקל על איכות חייו של המטופל והפעילות היומיומית שלו ושל משפחתו.

הכרה וידיעה ברורה יותר של גורמי הסיכון, תוכל להקל על החוקרים במציאת תרופה או טיפל עתידי אשר יוכל לסייע באופן משמעותי לחולים אלה.

מהלך המחקר

במוח תקין, חלבון הנקרא LRP1, הנמצא בכלי הדם המוחיים, קושר את חלבוני העמילואיד ומפריש אותם מחוץ לגוף.

בניסוי הראשון, החוקרים נתנו לעכברים מינונים הולכים וגדלים של נחושת, למשך שלושה חודשים. הנחושת הצטברה בתאים ובדפנות כלי הדם הקטנים אשר חסמו במהלך הזמן את אספקת הדם למוח. תאים אלה הם חלק ממחסום הדם של המוח, אשר מפקח על כל מה שעובר במוח.

עם הזמן, נוצר תהליך חימצון, אשר גרר הפרעה לפעילות החלבון LRP1 בהפרשת העמילואיד המצטבר. תהליך זה נראה, הן בתאי הדם העכבריים והן בתאי הדם האנושיים.

 בניסוי שני ומתקדם יותר, החוקרים ניסו להבין את השפעת התהליך אשר הם ראו על עכברים, ביחס למחלת האלצהיימר.

התאים החלו להצטמק, ואפשרו לנחושת בדם לעבור דרך מחסום המוח. מצב זה גרם לתאי המוח לזרז את ייצור העמילואיד ואת יצירת הפלאקים, וכך לגרום להתפרצות מחלת האלצהיימר. כאשר הפלאקים החלו להצטבר, הגוף איבד מיכולתו להפריש ולהיפטר מעודפי העמילואיד. החוקרים האמינו כי זוהי נקודת ההתחלה של התפתחות האלצהיימר.

השפעת תוצאות המחקר

כך מסקנות המחקר מעלים כי מינונים גבוהים של נחושת במוח עלולים להוביל להתפרצות מחלת האלצהיימר. בניסוי האחרון מסדרה זו, נמצא כי הנחושת גרמה לדלקת של רקמת המוח.

עובדה זו עלולה לזרז את התפתחותן של מחלות דמנטיות. יש לציין כי בכל הניסויים השתמשו החוקרים רק במינונים מבוקרים של נחושת, באופן שיאפשר מעקב וביקורת אחר המינונים הניתנים.

השפעת תוצאות המחקר עשויות להיות מרחיקות לכת, מכיוון שרבים מהפריטים הסובבים את האדם, בעולם המערבי המודרני עשוי מנחושת, כמו למשל צנרת המים.

אנשים רבים נחשפים לנחושת באמצעות צינורות המים העשויים מנחושת, ואכילת מזונות כמו אגוזים, פירות וירקות מסוימים ובשר אדום.

החוקרים מצדם אינם מצדדים בדיאטה מוגדרת ומוגבלת. אלא הם רוצים להזהיר מפני קשר אפשרי בין הצטברות נחושת והתפתחות אלצהיימר, כתוצאה מחשיפה ארוכת שנים.

מתנגדי המחקר, מאידך, טוענים כי מכיוון שנחושת נמצאת במרבית מקורות המים בעולם, היו צריכים להיות מקרי אלצהיימר רבים יותר, בהשוואה לסטטיסטיקת המחלה כפי שהיא ידועה כיום. מעבר לכך, מחקר קודם

אשר נעשה ביחס לאלצהיימר, מצא, באופן הפוך, כי בקרב חולי אלצהיימר חסר מרכיב הנחושת במוחם. הסברה היא כי עיבוד יוני הנחושת הנמצאים במזון ונחשבים כתורמים לבריאות הגוף, הינו שונה באופן משמעותי משתיית מרכיבי המתכת האחרים. אולם מסקנה זו מחייבת בדיקות וניסויים נוספים, על מנת לאפשר המלצות ברמה המעשית, לאוכלוסייה הכללית.