מחלת אלצהיימר – כיצד להתמודד עם התקפי הזעם של החולה?

לצערנו,  התקפי זעם של הלוקים באלצהיימר הם כמעט חלק אינטגרלי מהמחלה עצמה, והקושי של המטפלים הוא גדול עוד יותר בשל כך. כאשר אדם עם מחלה זו חווה התקף זעם, גם הסיבה וגם התוצאה זהות לעיתים קרובות להתפרצות זעם רגילה.

אם הורים מבקשים מילד בן שלוש לאסוף את צעצועיו, הם עלולים למצוא את עצמם, ללא אזהרה, בעיצומה של סופת הוריקן המתבטאת בהתקף זעם מלוא מובן המילה. אם מבקשים מאדם עם אלצהיימר להחליף בגדים או להתקלח, אותה סערה בדיוק עלולה להתרחש.

במקרה של אדם עם אלצהיימר, התסכולים המובילים להתקף זעם זהים לתסכולים אותם חווה ילד. רעב, צמא ועייפות פשוטה עשויים להציף אדם שאינו יכול לתקשר או להביע במילים את הסיבה לאי הנוחות שלו. משהו קטן כמו בגד שאינו נוח או עקיצת יתוש מגרדת עלול להגביר את החרדה.

משימה שבעבר בוצעה באופן שגרתי ופתאום מסובכת מידי, יוצרת תסכול, כעס ומבוכה. הסימנים המוקדמים של המחלה מתפתחים בשלבים שליליים הכרוכים בהתנהגות של התקף זעם.

כל אחד מאלף גורמים אפשריים, עלול לגרום למשבר אצל אדם עם אלצהיימר. חיי האנשים המטפלים באדם עם אלצהיימר אינם פשוטים, יחד עם זאת, קיימות שיטות התמודדויות שימושיות המקלות על התנהלות במבוך הטיפול במחלה זו.

דרכים להפחתת מצבי זעם

הפחתת הצפות

הצפות מציתות יותר התקפי זעם באלצהיימר, יותר מכל גורם יחיד אחר. ככל שהבלבול הנפשי מוגבר, היכולת להתמודד עם גירוי רב מידי ועודף אפשרויות, פוחתת. לעיתים קרובות, הפחתת הגירויים ומספר האפשרויות המוצעות מסייעת באופן משמעותי הפחתת תחושת ההצפה.

שמירה על ניקיון

כדאי לפנות את כל הבית מאביזרים מיותרים ועומס חפצי נוי. מומלץ לתלות תמונות על הקירות במקום להניחן על השולחן, ולהפחית את מספר התמונות.

אם בחירת הבגדים קשה, יש להפחית את עומס הבגדים ולהשאיר מספר מצומצם של אפשרויות ביגוד. כך יש לנהוג גם עם נעליים ואביזרי הלבשה.

קיום תקשורת פשוטה

מומלץ לחלק בקשות והוראות לצעדים פשוטים. ההתקדמות תהיה מהירה ושלווה יותר עם נתינת רמזים לגבי צעד פשוט אחד בכל פעם.

חלוקה לשתי בחירות או צמצום בחירות

"האם אתה רוצה את החולצה האדומה או הירוקה?" עובדת טוב בהרבה מאשר "איזו חולצה אתה רוצה?". צמצום אפשרויות הבחירה תועיל עם החולה בכך שהיא לא תבלבל אותו ותגרום לו להתלבטות מיותרת אשר עלולה להוביל אותו להתקף זעם.

היצמדות לשגרה

ככל ששלבי הביניים של אלצהיימר מתקדמים, כך השגרה הופכת להיות גורם מייצב קריטי. עד כמה שניתן, מומלץ לבצע את אותן פעילויות, באותו זמן, מידי יום. גם אם המטופל אינו מסוגל להבין את לוח הזמנים, עדיין יש לו משהו שמזכיר את השעון הפנימי בו הוא תלוי להשגת תחושת "נורמאליות".

בניית תקופות מנוחה לשגרה, נטילת הפסקה קצרה באמצע הבוקר ולאחר ארוחת הצהריים תעניק לכולם, כולל למטפל, את הסיכוי לשוב למרץ מחודש. ניתן להניח למטופל לצפות בסרט ישן, או להשמיע לו מעט מוסיקה איטית ומרגיעה. אם ההמטופל מסרב לנוח, מומלץ לנסות להעסיקו בפעילות פשוטה שאינה כרוכה במאמץ נפשי או פיסי.

אנשים עם אלצהיימר זקוקים לזמן נוסף כדי לעבד את הנאמר להם, ומה עליהם לעשות בהקשר לזה. לכן יש להעניק להם זמן לענות או להגיב, ולתכנן לכל דבר זמן כפול. יש להיות מוכן לשתיים או שלוש פעולות כפולות וחוזרות לשכחת ז'קט, ארנק או מפתחות לפני שניתן להתקדם.

פסק זמן

כל אדם שמטפל בחולה אלצהיימר, בין אם זו משפחה או מטפל סיעודי כבר יודע ש"זה לא האדם, זו המחלה". כל זה טוב ויפה, אך עדיין אם המטופל, שהוא אם, אב, בן או בת זוג קורא למטפל בשמות גנאי ומאשימו בדברים נוראים, זה פוגע, ועם הזמן עלול לגרום לתחושת טינה, לא משנה עד כמה אוהבים את האדם בו מטפלים.

לכן גם אם זה רק לשעה, יש למצוא אדם שבזכותו אפשר לקחת פסק זמן על בסיס קבוע. זה עוזר. לאחר מכן ניתן לשוב בכוחות רעננים, ולהיות מסוגלים להתמודד טוב יותר עם משבר התקף הזעם הבא. כי הוא יגיע, ואין זה באשמת אף אחד. אין זה משנה כמה ינסה המטפל, יש דברים אותם לא ניתן פשוט לשנות לחלוטין, ויש להבין שהתקפי הזעם הם חלק אינטגרלי מהמחלה הזו.

עם כל זאת, אין הנאמר במאמר זה תקף על כולם, כפי שכל אדם כאדם הוא שונה, כך גם איך שהמחלה תופסת אותו. יכול להיות, כי חלק מהעצות שניתנו כאן לוקות בחסר ויכול להיות שהן קולעות בדיוק לחולה.

עם הזמן, צריך לדעת "לקרוא" את המטופל ולהבין מה מניע אותו להתפרצות זעם, מה גורם לו או לה לצאת מהכלים, ללמוד מכך ולהשתדל לנטרל את כל מה שמפריע להתמודדות שקטה יותר עם המחלה.