לחזות אלצהיימר 10 שנים מראש

אלצהיימר היא אחת המחלות המפחידות ביותר המתחילות לאיים על אנשים בגיל הזהב ובני משפחותיהם. המחשבה על מצב בו אדם מאבד את זיכרונותיו, יכולותיו הקוגניטיביות ויכולות אחרות, ואפילו מגיע למצב בו הוא אינו מזהה את עצמו ואת בני משפחתו ואהוביו הקרובים, עשויה לגרום לחרדה קשה.

אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המח, שנחשבת לגורם הנפוץ ביותר להתפתחותו של תהליך דמנטי. בדמנציה, למעשה מתים תאים שונים באזורים שונים במח האחראים על תפקידים עילאיים של חשיבה, זיכרון, שפה וכדומה. חולי האלצהיימר מאבדים לאט לאט יכולות קוגניטיביות שרכשו במהלך חייהם. זיכרונם נחלש והם לא מסוגלים לייצר זיכרונות חדשים, כך שהם נוטים לאבד חפצים, לשכוח משימות ומטלות יומיומיות, להתקשות בתכנון של פעילויות שגרתיות ועוד.

עם התפתחות התסמינים של אלצהיימר, מאבדים החולים את יכולתם לטפל בעצמם, ואפילו עשויים להוות סכנה לעצמם – למשל כאשר הם יוצאים לחפש כתובת ישנה, שוכחים את מטרתם בדרך והולכים לאיבוד במשך שעות בין כבישים סואנים.

המרכיבים הרגשיים של המחלה עשויים לכלול התקפי זעם וכעסים בלתי מוסברים ותחושות קשות של דיכאון (בעיקר בשלבים המוקדמים של המחלה, בהם החולה עדיין מודע למצבו). למעשה בני משפחה קרובים מדווחים לעיתים קרובות שאופיו של אהובם השתנה לחלוטין. הוא אינו מכיר או מזהה אותם והם אינם מכירים את התנהגותו וסגנון דיבורו.

אלצהיימר היא מחלה פרוגרסיבית, (הולכת ומחמירה עם הזמן) והיא חשוכת מרפא, משום שלא ניתן לשחזר או לתקן תאי מח שנפגעו. למרות שיש מרכיב גנטי למחלה, סיבותיה המדויקות אינן ידועות וגם קשה לקבוע מראש מי יחלה בה ומי לא.

מחקר חדש: איתור אלצהיימר לפני פרוץ המחלה

בשנים האחרונות, התקיים מחקר ממושך בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שמטרתו הייתה לבדוק האם ניתן לנבא מראש את התפרצות מחלת האלצהיימר. החוקרים אספו 50 נבדקים בני 70 ויותר, שאינם חולים באלצהיימר. במשך 9 שנים, בהפרשי זמן קבועים, ערכו החוקרים לנבדקים בדיקות סריקת מח (MRI), אשר ביכולתן למפות אזורים שונים במח.

לאחר 10 שנים, התברר ש- 15 מבין המשתתפים במחקר לקו באלצהיימר. בהשוואת סריקות המח שנעשו לקשישים שחלו ביחס לסריקות שהתבצעו אצל קשישים שלא חלו במחלה, התברר כי קיימים אזורים במח שמתחילים להתכווץ ולשנות את צורתם כבר 10 שנים לפני פריצתה הממשית של המחלה. הסתבר, כי אנשים שאזורים מסוימים במוחם מתחילים להתכווץ, נמצאים בסיכון גבוה באופן משמעותי לחלות באלצהיימר בהשוואה לאנשים שאין אצלם התכווצות כזו.

חשיבות ממצאי המחקר

למרות שמדובר במחקר ראשוני על מספר קטן יחסית של נבדקים, השדה הרפואי בכלל והגריאטרי בפרט מייחס חשיבות עצומה לממצאי מחקר חלוץ זה. האפשרות לזהות סיכוי מוגבר לחלות באלצהיימר שנים לפני פרוץ המחלה, פותח פתח לפיתוח התערבויות רפואיות שיהיה ביכולתן בעתיד לבלום את התפתחות המחלה או לעכב את פריצתה, כמו תרופות ייעודיות או פיתוח חיסון לאלצהיימר, כפי שקורה בימים אלה באוניברסיטת תל אביב.

ככל שאנו יודעים יותר על המנגנונים והתהליכים היוצרים את מחלת האלצהיימר, כך הסיכוי לגבור על המחלה עולה. מובן שמחקר זה מהווה רק פסיעה ראשונה בדרך ארוכה. ראשית, ממצאי המחקר חייבים להיות משוחזרים ומתוקפים. לאחר מכן, תתחיל הדרך למציאת שימוש מועיל למידע החדש.

הציפייה לאלצהיימר

כיום, אבחון אלצהיימר נעשה רק לאחר פריצתו. ישנה משמעות עצומה ביכולת של רופא לומר לאדם כי הוא עתיד לחלות באלצהיימר בעוד מספר שנים. מצד אחד, קיים אלמנט מרגיע בידיעה שאינך נמצא בקבוצת סיכון. מצד שני, הידיעה שמספר שנותיך הבריאות מוגבל, עשויה להלחיץ ולשנות את אורחות חייו של העתיד לחלות באופן קיצוני. יחד עם זאת, הידיעה הזו תאפשר לאדם להתארגן ולהכין את עצמו ואת משפחתו לעתיד לקרות.