טיפול באלצהיימר באמצעות בובות

בובותאלצהיימר היא מחלה שפוגעת בראש ובראשונה בתפקודים קוגניטיביים של החולה. מכיוון שהמחלה גורמת למותם וניוונם של תאים וקשרים בין תאים במח, החולים מאבדים בהדרגה את יכולותיהם בתחומים של זיכרון (המאפיין המוכר והבולט ביותר של המחלה), למידה, הסקת מסקנות, קבלת החלטות ועוד.

הפגיעה במוח, משנה את החולה עד שהוא הופך כמעט לא מוכר לסביבתו- הוא מאבד יכולות, לא זוכר גם אנשים קרובים ומאורעות חשובים, אופיו משתנה והוא הופך לנרגז, נרגן ומתוסכל יותר וכן הלאה.

אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא- לטבע ולמדע אין מושג כיצד אפשר לתקן או לשחזר תאי מח וקשרים שנפגעו. רב הטיפול במחלה מתמקד בשלביה הראשונים, כאשר ניתן באמצעות התערבות תרופתית לעכב במעט את קצב התפתחותה. בשלבים מאוחרים יותר, המחלה מפסיקה להגיב לטיפול התרופתי, ההידרדרות נעשית מהירה יותר, הפגיעה חמורה יותר, ולרופאים ולמטפלים לא נשאר דבר לעשות מלבד דאגה לנוחותו המרבית של החולה.

אחת השיטות שהופכות נפוצות יותר ויותר להעניק לחולים תחושת נוחות ועידוד היא שימוש בבובות וצעצועי ילדים אחרים. הבובות בהם עושים שימוש הן בובות רכות של תינוקות (המעוררים רצון לנענע ולטפל), ובובות פרוותיות בצורת חיות, שמעוררות בעיקר את הרצון לחוש, לגעת וללטף.

טיפול בבובות – יתרונות

התצפיות על חולי דמנציה (בעיקר חולות אלצהיימר) שניתנו להן בובות למשחק, מראות שהחולים נעשו רגועים יותר, וסובלים פחות מתחושות של חרדה האופייניות כבר בשלבים מוקדמים של המחלה. בעוד שהמחלה פוגעת בתפקודים הקוגניטיביים, החושים ויכולת התנועה לא נפגעים בעקבות המחלה, כך שהחולה יכול להשתמש בכישורים שעוד נותרו לו (כמו ילד קטן, שעדיין אינו מבין הרבה, אך נהנה מהמגע של החפצים שבידיו, ומיכולתו להניע אותם.

למעשה סקירות מח שנעשות לחולי אלצהיימר מזכירות סקירות של ילדים קטנים מבחינת אופן תפקוד המח). הבובות, כמו גם משחקים חושיים אחרים, יכולות לעודד את החולים לגעת ולחוש, להיות בפעילות במקום לשכב במיטתם ולא לעשות כלום, רק בגלל שאינם יכולים עוד לעשות דברים הדורשים יכולות קוגניטיביות כפי שיכלו לעשות בעבר.

בנוסף, האלצהיימר פוגע ראשית כל בזיכרון לטווח הקצר. פעמים רבות זיכרונות רחוקים נשארים חקוקים בליבו (או מוחו) של החולה לאורך זמן רב יותר. הטיפול בבובות יכול להזכיר את הטיפול בילדיו של החולה כאשר היו קטנים, וכך להסב לו תחושת הנאה.

כמו כן, גם קרובי המשפחה המטפלים בחולה יכולים לשאוב סיפוק מהנאתם של החולים מהמשחק. אמנם הטיפול באלצהיימר דומה לטיפול בילד קטן ולא לטיפול במבוגר, אך לפחות יכולים להיות רגעי שמחה והנאה משותפים, רגעים נדירים כאשר מדובר במחלה כה קשה ונוראית.

טיפול בבובות – חסרונות

הקושי בשימוש בבובות בטיפול בחולי אלצהיימר נוגע בעיקר לתחושותיהם של בני המשפחה. לאחר שאיבדו את קרבתו של אדם קרוב (שעדיין לא מת, אך כבר אינו אותו אדם שהיה), קשה לקרובים לראות אדם מבוגר חוזר לשחק וליהנות מבובות כמו ילד קטן. חלק מהמבקרים את השיטה מרחיקים וטוענים שמדובר בשיטה משפילה, אשר נוטלת מהחולים את שארית כבודם העצמי.

יש לציין, שתופעה נפוצה במחלת האלצהיימר היא התאוששויות זמניות ופתאומיות, בהן החולה נעשה לרגעים צלול ומודע למצבו. המבקרים את השימוש בבובות חוששים שבתקופות אלה ירגישו החולים מושפלים ונבוכים למצוא בובות בקרבתם. התומכים בשיטה טוענים שטיעונים אלה נובעים מחוסר רצון להכיר בעובדה שמחלת האלצהיימר אכן מחזירה את החולה לרמת תפקוד ויכולות המאפיינת ילדים צעירים, ומניעה של גירויים חושיים ותנועתיים למעשה משאירה את החולה בלי שום דבר.

טיפולים נוספים המסייעים לחולי אלצהיימר להתמודד עם קשיי המחלה הם: טיפול בסנוזלן, טיפולים תרופתיים כמו גינקו בילובה או דונפזיל ועוד.

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715476

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר