אבחון אלצהיימר – הנחיות חדשות

במהלך שלושים השנים האחרונות, ההתייחסות למחלת האלצהיימר, בעיקר בהקשר של אבחון המחלה, לא השתנתה. האבחון המשיך להשען על אותם כלים ואותן הנחיות משתי סיבות עיקריות:

• עד עתה אלצהיימר היתה ונשארה מחלה חשוכת מרפא (משום שלא ידועות לרפואה המודרנית דרכים לעצור או לתקן פגיעה שמתרחשת בתאי מח), ולכן אבחון מדוייק ומוקדם פשוט לא נחשב לכל כך מהותי וחשוב.

• מחלת אלצהיימר היא מחלה פרוגרסיבית, שבדרך כלל מחולקת באופן גס לשלושה שלבים. בשלב הראשון מתחילה הפגיעה ברקמת המח, אך עדיין אין לכך ביטוי בהתנהגותו או ביכולותיו הקוגניטיביות של החולה. בשלב השני, מתחילים להתבטא קשיים קוגניטביים (בעיקר ירידה בזיכרון ויכולת התכנון), אך החולה מסוגל עדיין להמשיך ולתפקד עם עזרה קלה. בשלב השלישי מגיעים החולים למצב של דמנציה (שטיון) ואינם מסוגלים עוד לתפקד ולטפל בעצמם.

מכיוון שאבחון מוקדם לא נחשב לעקרוני, התמקדו ההנחיות לגבי אבחון באפשרות לאבחן אלצהיימר בשלב השני או השלישי של המחלה. בשלבים אלה התסמינים מאפשרים אבחון מדוייק יותר.

אבחון מוקדם של אלצהיימר

הנקודה העקרונית ביותר בהנחיות החדשות שפורסמו בארצות הברית, היא הנסיון לאבחן את המחלה בשלב מוקדם ככל האפשר- כבר בשלב הראשון וההתחלתי של המחלה, ואפילו לפני שהתהליכים הניווניים מתחילים.

נקודה זו נובעת מההבנה שלאבחון מוקדם יש משמעות הן מבחינה טיפולית (ניתן להתחיל טיפול באלצהיימר המעכב את התפתחות המחלה בשלב מוקדם), הן מבחינה נפשית ומנטלית (אדם שיודע שלקה באלצהיימר יכול לתכנן את המשך חייו בשלבים בהם הוא עוד צלול- למנות לעצמו אפוטרופוס, לכתוב צוואה וכד') והן מבחינה מחקרית. לאחרונה, מחקר חדש קבע כי ניתן לחזות אלצהיימר 10 שנים מראש. איתור מוקדם של אלצהיימר מאפשר לעכב את התפתחות המחלה וכן להיערך לה בהתאם. עד שמסקנות מחקר זה יגובשו, ההנחיה לרופאים היא לפעול בהתאם להנחיות החדשות הנוגעות לאבחון אלצהיימר.

הנחיות חדשות לאבחון אלצהיימר

בפועל, משמעות ההנחיות החדשות היא שלא מתייחסים עוד לאובדן הזיכרון כטריגר הראשון לאבחון אלצהיימר. במקום להתחיל לאבחן רק בשלב שהפגיעה בזיכרון מורגשת על ידי החולה וקרוביו, כולל האבחון שלושה שלבים:

• בשלב בו אין תסמינים כלל, לאבחון יש בעיקר משמעות מחקרית. חוקרים מצאו שאפילו עשור לפני שמתחילה הפגיעה בזיכרון ניתן למצוא שינויים בתאי עצב והצטברות של חומרים שונים בנוזל עמוד השדרה.

• בשלב בו מתחילים להופיע תסמינים, מונחים המאבחנים לאתר את הליקויים הקוגניטיביים, ובנוסף לכך לערוך בדיקות בנוזל עמוד השדרה באמצעות נטילת דגימות מהנוזל ובחינתם במעבדה, או באמצעות סריקות כמו MRI או PET. בהקשר זה הומלץ לרופאים( נוירולוג, פסיכוגריאטר) להרחיב פי שניים את מספר הבדיקות שהיה נהוג לערוך בעבר במקרה של חשד לאלצהיימר.

למעשה, לשני השלבים הראשונים של האבחון אין כיום משמעות קלינית, אלא רק משמעות מחקרית. נקודה זו חשובה על מנת להדגיש בפני הרופאים והחוקרים את המשמעות הפסיכולוגית והנפשית של אבחון מוקדם של מחלה חשוכת מרפא, ועל מנת למנוע בדיקות עודפות ואבחון יתר שעשויים לשנות את מהלך חייהם של המאובחנים.

• בשלב בו המחלה מורגשת באופן ברור על ידי החולה, הרחיבו ההנחיות החדשות את ההתייחסות למחלה מעבר לדגש שהושם בעבר על אובדן הזיכרון. בהנחיות האבחון הקודמות, נשענו על נקודת ההנחה שרק כאשר מופיע השיטיון (דמנציה) ניתן לאבחן את המחלה. על פי ההנחיות החדשות, האבחון יכול להעשות בשלבים מוקדמים יותר של הירידה בתפקוד הקוגניטיבי, הכוללת גם מאפיינים אחרים בנוסף על אובדן הזיכרון. יחד עם זאת, דמנציה נשארה העוגן שעליו מתבסס שאר האבחון.

על הרופאים לבחון היבטים נוספים של תפקוד קוגניטיבי הכוללים קשיי שפה וביטוי, ליקויים בראייה מרחבית, קושי בהסקת מסקנות ושיפוט חברתי לקוי. כמו כן, חייב להיות איסוף של היסטוריה רפואית שמראה על התדרדרות הדרגתית ומתמשכת של תפקודים אלה.

אולי יעניין אותך לקרוא גם: לראשונה בישראל: בדיקה שמאבחנת את הסיכוי לחלות באלצהיימר