פרקינסון ודמנציה

אלצהיימרהכותרת המופיעה לעיל נראית פשוטה והגיונית, אך למעשה החיבור בין שתי המחלות שצויינו אינו טבעי ואינו ברור. קיימת בשדה המחקרי מחלוקת קשה לגבי הקשר בין פרקינסון ודמנציה, כאשר לכל צד טיעונים משכנעים.

פרקינסון היא מחלה ניוונית של המח, בה נפגעים ומתים תאים המייצרים נוירוטרנסמיטור בשם דופמין באיזור של המח (החומר השחור), שאחראי על תנועה מוטורית. הפגיעה בתאים מתמשכת לאורך זמן וכאשר 60%-80% מהתאים הללו מתים, הסימפטומים הופכים למורגשים ומגבילים ביותר.

הסימפטומים האופיינים למחלת הפרקינסון הם רעד (בעיקר בידיים, אך לעיתים גם ברגליים ובלסת), איטיות בתנועה, פגיעה בשיווי המשקל וביציבה וקשיון ונוקשות של השרירים היוצרים הן מגבלת תנועה והן כאב.

פרקינסון פוגע בכ-0.08% מהאוכלוסייה, אך שכיחותו עולה עד ל-4% ככל שעולה הגיל. הגיל הממוצע לפריצת המחלה הוא 55-60 ולמרות שקיימים טיפולים המאפשרים את האטת התפתחות הסימפטומים, היא חשוכת מרפא.

דמנציה (שטיון) היא מצב שעשוי להגרם כתוצאה ממחלות שונות (נפוצה ביותר היא מחלת אלצהיימר), אשר פוגעות גם הן בתאים ברקמת המח. בדמנציה הפגיעה המוחית היא באיזורים גבוהים יותר האחראים על תפקודים קוגניטיביים.

תסמיני דמנציה הם אובדן זיכרון, פגיעה בחשיבה הקוהרנטית, פגיעה ביכולת הדיבור או ביכולת להבין שפה, קושי בתכנון פעולות מוטוריות (ללא קשר לפגיעה מוטורית), חוסר יכולת לזהות פרצופים וחוסר יכולת לתכנן ולהוציא לפועל פעולות פשוטות ויומיומיות.

הדמנציה פוגעת באופן נרחב בתפקודו של האדם, במצב רוחו ואפילו באופיו, כאשר חולים דמנטיים נוטים להיות רגזנים ובלתי צפויים והקרובים אליהם מדווחים שהם הופכים לאנשים שונים לגמרי. שכיחות הדמנציה היא כ-1.5% מהאוכלוסיה, אך גם שכיחותה עולה עד לכ-20% ככל שעולה הגיל. דמנציה היא מצב בלתי הפיך והיא חשוכת מרפא.

קשר בין פרקינסון ודמנציה

כפי שניתן ללמוד מהכתוב לעיל, קיימות נקודות דומות בין פרקינסון לדמנציה. שתי המחלות נובעות מפגיעה בתאים של המח, שתיהן פרוגרסיביות (כלומר, מתפתחות עם הזמן) וחשוכות מרפא ושתיהן נוטות לפרוץ בגילאים מבוגרים. כמו כן, חלק מהסימפטומים אצל חולי דמנציה עם גופיפי לואי זהים למחלת פרקינסון.

כמו כן, מחקרים מצאו שכ-25% המחולים בפרקינסון מגיעים לאשפוזים רגילים וסיעודיים כתוצאה מתהליכים דמנטיים מתפתחים ולא כתוצאה מפרקינסון.

על כן, הגיעו חלק מהחוקרים למסקנה, שהפגיעה בתאי המח המתרחשת בפרקינסון מתרחבת עם הזמן ופוגעת גם באיזורים אחרים, גבוהים יותר של המח. כך שבעוד שבפרקינסון הפגיעה היא מוטורית, עם הזמן הפגיעה מתרחבת גם לאזורים קוגניטיביים ומתבטאת בתהליכים דמנטיים.

יחד עם זאת, העובדה ששתי המחלות מופיעות ביחד בשיעורים גבוהים יחסית, אינה מעידה על כך שאחד מהווה גורם לשני או שבכלל יש קשר בין שתי המחלות. חוקרים המצדדים בטענה זו, יטענו שהקשר בין שתי המחלות הוא סטטיסטי בלבד.

טיפול בחולי פרקינסון ודמנציה

בלי קשר לשאלת הקשר והסיבתיות, פרקינסון ודמנציה מופיעים כתהליכים מקבילים אצל אחוז ניכר מן החולים. מובן שכאשר קיימת קו-מורבידיות שכזו, מצבם של החולים מוחמר ויכולתם לתפקד ולדאוג לעצמם יורדת בצורה משמעותית. כאשר מטפלים בחולים אלה, חשוב לקחת בחשבון הן את הפגיעה המוטורית והן את הפגיעה הקוגניטיבית ולטפל בשתיהן במקביל.

הטיפול בפרקינסון עשוי להיות קשה יותר מאשר טיפול בדמנציה וכן מלווה באחריות הולכת וגדלה של המטפלים, מכיוון שהדמנציה גורמת לכך שהחולה לא יזכור שעליו לתכנן את פעולותיו ולהיזהר מפעולות מסוימות או שעליו לקחת תרופות.

כמו כן, העדר היכולת לתכנן פעולות עשוי להגביר את הרעד הפרקינסוני (שנוטה להחלש כאשר התנועות מתוכננות היטב). בנוסף, חייב הצוות הרפואי לשקול את סוג הטיפולים והתרופות שמקבל החולה בעבור כל אחת מהמחלות, על מנת לא ליצור תגובות בין תרופתיות לא רצויות.

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715476

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר