זכאות קשישים לשיקום

זכויות קשישים לשיקוםבשנת 2009 החל קמפיין חדש בחסות משרד הבריאות הנקרא "דואגים למי שדואג לנו". המטרה העיקרית של קמפיין זה, היא העלאת את המודעות לזכויות הקשישים בקבלת הליך שיקומי לאחר ניתוח או אשפוז.

עידוד האוכלוסייה המבוגרת למימוש זכויות אלו היא בעלת חשיבות רבה, ככל שתהליך השיקום יחל בשלב מוקדם יותר ובסמוך לזמן האירוע, כך יעלו סיכויי ההצלחה לחזרה טובה ומהירה יותר בתפקוד. מטרת השיקום היא למעשה להביא את האדם למצב בו רמת התפקיד שלו היא מרבית, תוך כדי התחשבות במצבו הרפואי הנתון.

החוק אשר למעשה לוקח תחת חסותו את שיקום הקשישים הוא חוק בריאות ממלכתי. החוק אשר נחקק בשנת 1994, קבע כי כל אדם בישראל זכאי לקבלת טיפול רפואי. תשלום השיקום ומציאת מוסד מתאים הינה אחריותה של קופת החולים המבטחת כל קשיש הנמצא במצב זה. בכדי לחדד ולאכוף חוק זה אף יותר, בשנת 1996 הוכנסה תוספת לחוק בריאות ממלכתי אשר אומרת כי "זכותו של כל אדם לקבל טיפול שיקומי נאות על פי חוק זכויות החולה".

חשוב להבין כי ההחלטה לקבלת טיפול זה יכולה לקרות רק לאחר הסכמתו של החולה או של האפוטרופוס האחראי עליו. הגורם המפנה יהיה רופא גריאטרי מבית החולים.

תהליך שיקומי

שיקום הוא תהליך אותו עוברים אנשים הסובלים מנזק זמני או קבוע לרוב כתוצאה מבעיות עצביות או אורטופדיות:

  • נזקים עצביים (נוירולוגים) יכולים להתרחש כתוצאה מחסימה או פגיעה של כלי במוח אשר מובילים לשבץ (CVA), זה למעשה הגורם הנוירולוגי הנפוץ ביותר הדורש שיקום בקרב האוכלוסייה המבוגרת. גורמים נוספים כוללים מחלות עצביות, כגון טרשת נפוצה, מחלת לו גריג (ALS), גידולי מוח ועוד.
  • נזק אורטופדי לרוב נגרם כתוצאה מפגיעה בשלד למשל שברים בירך. באוכלוסיה המבוגרת שברי ירך הם שכיחים למדי ומובילים לפגיעה בתפקוד היומי. בעיות נוספות כוללות פגיעה במפרקים, גידים ונזק לשרירים כתוצאה ממחלות מסוימות.

הפגיעה אשר דורשת שיקום יכולה להתבטא בירידה בפעילות מוטורית, כגון: הזזת גפיים, נזק בדיבור וחוסר שליטה על סוגרים או בתהליכים מוחיים אחרים, כגון פגיעה בהליך המחשבתי (ירידה בקוגניציה) כמו אלצהיימר ודמנציה, פגיעה רגשית ואף חברתית.

תהליך השיקום

תהליך השיקום מורכב ממספר רבדים של פעולות, אשר מותאמים למצבו של החולה. לרוב כאשר הם משולבים יחדיו הם מסוגלים להוביל לתוצאות משמעותיות. האספקטים העיקריים המרכיבים את מהלך השיקום כוללים :

  • רופאים: אחראים על מעקב רציף של החולים, בדיקות שגרתיות והשגחה על מצבי קיצון וסיבוכים שונים  העלולים להתרחש.
  • פיזיותרפיסטים: מבצעים את הפעילות היומיומית הכוללת תרגילי תנועה, עיסויים ועוד.
  • מטפלים בדיבור: אחראים על שיקום יכולת הדיבור.
  • מרפאים בעיסוק: תפקידם הינו לסייע למטופלים לחזור ולהיות מעורבים בפעילויות השוטפות אותם מבצע האדם.
  • עובדים סוציאליים: פועלים לצורך הקניית ידע ועזרה במתן זכויות והטבות המגיעות לחולה ולבני משפחתו ובנוסף מעורבים בתחום הרגשי והקוגניטיבי של שיקום החולה.
  • צוות סיעודי הכולל אחיות וכוח עזר : עוסקים במתן עזרה לפעילויות יומיות כגון רחצה, אכילה ועוד.

קווים מנחים לקבלת טיפול שיקומי

  • החולה חייב להיות במצב רפואי יציב ויש צורך לשלול זיהומים חריפים, בעיות לבביות, הפרעות נפשיות קשות אשר פוגעות בשיתוף פעולה ועוד. אם קיימת בעיה, לאחר פתירתה תעשה הערכה מחודשת של המצב.
  • הערכת התפקוד הגופני והקוגניטיבי לפני האירוע הינה חשובה, כאשר מצב החולה לפני האירוע המסוים הייתה ירודה, לעיתים תהיה סיבה מוצדקת לשיקום.
  • בדיקת מידת שיתוף הפעולה של החולה, ירידה בהליך חשיבתי אינה מהווה התווית נגד לשיקום. לעומת זאת חוסר שיתוף פעולה מורידים משמעותית את אחוזי ההצלחה של שיקום ולכן במצבים מסוימים לא תהיה אפשרות לשקם את החולה.

מסגרות הטיפול השיקומי

  • טיפול במחלקה או בית חולים שיקומי – לרוב ניתן למשך תקופה של כ-3 חודשים, כאשר לאחר מכן ניתן לבדוק את מצב החולה ולקבל הארכה של הטיפול.
  • במרכז שיקומי  קהילתי – החולה מגיע מדי יום לקבלת טיפול ושב לביתו לאחר מכן.
  • שיקום ביתי – מתבצע בבית החולה.

למידע נוסף – אתר הזכויות שלי

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715476

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר