מניעת שוטטות של חולי אלצהיימר

מניעת שוטטות של חולי אלצהיימראלצהיימר היא מחלה שגורמת לניוון של תאים במח ולכן יוצרת ירידה ביכולות הקוגניטיביות, התפקודיות, ההתנהגותיות, הרגשיות והחברתיות של האדם החולה בה. הסימפטומים העיקריים של אלצהיימר כוללים ירידה הדרגתית בזיכרון, ביכולת ליזום פעולה ולבצע אותה עד סופה וביכולת לנהל קשרים בינאישיים.

שלבי התפתחות מחלת אלצהיימר הינם הדרגתיים ובשלביה הראשונים החולים עשויים להיות מודעים לירידה ביכולותיהם. יחד עם זאת, עם התפתחות המחלה, מודעותם של החולים הולכת ויורדת, הם נעשים מבולבלים וחסרי אונים.

אחד הסימפטומים המוכרים והכואבים של מחלת האלצהיימר הוא נטייתם של החולים לשוטט. השוטטות נובעת מכך שהחולה אינו זוכר לאן הלך, לאן עליו לחזור ואפילו היכן הוא גר.

למעשה, לפעמים הקשישים פשוט הולכים לאיבוד. בנוסף, חלק מהתרופות בהן מטופלים חולי אלצהיימר גורמות לחוסר שקט ואי נחת, מה שגורם לקשישים מלכתחילה לעזוב את ביתם או מקום מושבם, ולהתחיל "לטייל" ללא מטרה.

לפעמים, החולים הולכים לחפש משהו שהיה להם בעבר והשוטטות נובעת מרצון לחזור לביתם הישן או לפגוש חברים ותיקים. כמו כן, מתאפיינת המחלה בחשדנות וחוסר בטחון ולעיתים החולים מנסים "לברוח" ממוסד או ממטפלים שנראה להם שפוגעים בהם.

סכנות בשוטטות חולי אלצהיימר

  • מכיוון שהקשיש הולך ללא מטרה, וללא מודעת רבה לסביבתו, הוא עשוי להגיע למקומות מסוכנים, לחצות כבישים סואנים בחוסר זהירות או להיכנס למצבים אחרים מהם לא יהיה מסוגל לצאת.
  • מכיוון שברב המקרים הקשיש אינו מצליח למצוא את דרכו חזרה, וגם קשה למצוא אותו מכיוון שאין מסלול מסוים אליו הוא נוטה ללכת, השוטטות עשויה לארוך זמן רב בו עשוי החולה להיפצע, להתייבש או לא ליטול תרופות חיוניות בזמן.

מניעת שוטטות של חולי אלצהיימר

בעבר היה מקובל לקשור או לנעול קשישים חולי אלצהיימר שנטו לצאת לשוטטויות, גם על מנת למנוע מהם ללכת לאיבוד או להיפגע בדרך אחרת במהלך הטיולים ולעיתים גם מתוך כעס על כך שהחולה אינו מציית למטפליו ויוצא מביתו או מהמוסד למרות שנאסר עליו לעשות כן.

כיום, מקובל להתייחס לשוטטות כאל אחד הסימפטומים של המחלה, אשר אינו נמצא בשליטתו של החולה. קשירה ונעילה עשויים לפגוע ברגשותיו ובבריאותו של הקשיש ולכן מומלץ שימוש בפתרונות אחרים למניעת השוטטות:

  • הפחתת לחץ: קשיש חולה שחווה שינויים משמעותיים בתקופה הקרובה לתחילת השוטטות, עשוי להפחית את מקרי השוטטות כאשר קיימים ניסיונות להפחית את הלחץ. לחץ יכול להיגרם, למשל, ממעבר דירה או מעבר לבית אבות או דיור מוגן. יצירת שגרה יומיומית חדשה וקבועה עשויה להרגיע את החולים.
  • החלפת תרופות: כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי תרופות מסוימות שעשויים ליצור חוסר שקט אצל החולה ולהחליפן במידת האפשר.
  • מציאת דפוסים: לעיתים השוטטות מתחילה ברגעים מסוימים במשך היום, כנראה רגעים בהם החולה מתקשה להביע את צרכיו ורצונותיו ולכן חש חוסר נחת. אם למשל חולה נוטה לשוטט דווקא בלילה, יתכן שהוא סובל מהפרעות שינה או שהוא מפחד בשעות הלילה ויש צורך להתייחס לכך.
  • מניעת שעמום: קשישים חולים נוטים יותר לשוטט כאשר הם חשים שעמום, ולכן יצירת פעילות מתאימה לצרכיהם ויכולותיהם, ביקורים רבים של בני משפחה, עיסוקים כגון עבודות אומנות, קריאה או האזנה למוזיקה וכל דבר אחר שעשוי להעסיק את החולה- יכולים למנוע את הצורך לצאת לשוטטות.
  • מניעת אפשרות פיזית: כאמור, לא מומלץ לנעול או לקשור את החולים, אך בהחלט ניתן למנוע מהם שוטטות מסוימת על ידי החבאת מפתחות הרכב וכדומה. כמו כן, כדאי לידע שכנים וקרובים אחרים על הבעיה, על מנת שיוכלו לדווח למשפחה או למטפלים על כך שראו את הקשיש יוצא מביתו וכדומה.

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715476

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר