פעילות קוגניטיבית ומניעה של מחלת אלצהיימר

מחלת אלצהיימר היא המחלה השכיחה ביותר בגיל המבוגר הגורמת לשטיון (דמנציה – dementia). המחלה מתבטאת בתפקוד קוגנטיבי מתדרדר, הפרעות בזיכרון ובשפה וירידה בתפקודי המוח. מחלה זו נפוצה מאוד באוכלוסייה, שכיחותה עולה בייחוד בגיל המבוגר.

כיום, טרם נמצא מרפא למחלה, אם כי קיימים טיפולים תרופתיים שונים שיכולים לסייע לחולים.

האבחנה נעשית בדרך כלל על פי הממצאים הקליניים של החולה, ולאחר שלילת סיבות נוספות (בחלקן גם הפיכות) לדמנציה.

במחלת אלצהיימר ניתן למצוא שינויים פתולוגים אופייניים ברקמת המוח. השינוי הפתולוגי שמופיע בשכיחות הרבה ביותר הם משקעי חלבון, שנקראים בטא-אמילואיד, המופיעים בקבוצות בחומר האפור, ונמצאים אצל חולי אלצהיימר בנתיחות שלאחר המוות. מנגנון ההיווצרות של משקעים אלו אינו ברור וניתן למצוא אותם לעיתים גם בקרב אנשים בריאים.

האם ניתן למנוע את הופעת מחלת אלצהיימר? מכיוון שטיפול יעיל איננו בנמצא, חשיבותה של מניעה גדולה אף יותר. הגורמים המדויקים להופעתה של המחלה אינם ידועים – אך לעיתים ניתן לגלות באמצעות מחקרים מעבדתיים, קלינים ואפדימיולוגיים גורמי סיכון ודרכים שונות להפחית את הסיכוי לחלות במחלת אלצהיימר.

פעילות קוגנטיבית ומחלת אלצהיימר

האם פעילות מוחית מגנה מפני התפתחות אלצהיימר? חוקרים ורופאים ברחבי העולם מנסים לשפוך אור על שאלות אלו. הבעיה הראשונית הנוגעת למחקר במחלת אלצהיימר נובעת ממחסור בקריטריון אחיד וברור למחלה.

המחלה עצמה לא מאובחנת על פי תרבית דם כמו מחלה זיהומית, או על פי שורה של קריטריונים מוסכמים, כפי שנהוג במחלות אחרות. כיצד יכולים להעריך את המחלה לצרכים מחקריים? שתי שיטות עיקריות יכולות לשמש את החוקרים.

שיטה אחת נוגעת לבדיקת פונקציונלית של החולה – התדרדרותו הקוגניטיבית כפי שנמדדת במבחנים למדידת פונקציות מוחיות, כדוגמת המבחן הידוע בשם mini-mental ומבחנים דומים אחרים. שיטה נוספת משלבת אמצעי הדמייה מתוחכמים כדי לגלות משקעי בטא-אמילואיד גם אצל אנשים חיים. בבדיקה נעזרים בפחמן מסומן רדיואקטיבית כדי לזהות משקעים של החלבון. בדיקה זו משמשת למחקר בלבד ולא להערכה קלינית של חולים.

על המחקר שבחן את הקשר בין פעילות קוגנטיבית ומחלת האלצהיימר

לאחרונה, פורסם בכתב העת "Archives of Neurology" מאמר שמנסה להשתמש בכלים אלו ולבחון האם פעילות קוגניטיבית מסייעת במניעה או בהאטה של מחלת האלצהיימר.

במחקר נבדקה הפעילות הקוגניטיבית של הנחקרים בעבר ובהווה. פעילות קוגניטיבית כללה קריאה של עיתונים או ספרים, ביקור בספרייה, כתיבה של מכתבים או מכתבי דואר אלקטרוני, ומשחקים שונים הדורשים חשיבה.

מספר הימים בהם עסק הנבדק במהלך השבוע בפעילות קוגניטיבית נבדק גם הוא. לאחר שיקלולים סטטיסטיים של נתונים אלו יצרו החוקרים מדד יחיד של פעילות קוגניטיבית בעבר, לכל נבדק.

כאשר השוו החוקרים את הפעילות הקוגניטיבית לממצאי הבדיקה ההדמייתית של חלבון האמילואיד, נמצא שפעילות קוגניטיבית מוגברת הפחיתה את הצטברותם של החלבונים הפגומים, שמופיעים במחלת אלצהיימר.

חולים מבוגרים עם פעילות קוגניטיבית מוגברת הראו הצטברות המתאימה ברמתה לנבדקים צעירים, ואילו נבדקים שלא עסקו בפעילות קוגניטיבית הראו הצטברות המתאימה לזו הנצפית בקרב חולי אלצהיימר.

מעניין לציין שפעילות גופנית לא נמצאה קשורה במחקר זה להצטברות אמילואיד האפקט המגן ביותר נמדד ביחס לפעילות קוגניטיבית בגיל הצעיר ובגילאי הביניים. החוקרים מסיקים שייתכן שפעילות קוגניטיבית בגיל צעיר מסייעת בדחייה ואף במניעה של מחלת אלצהיימר.

יש לזכור, כמובן, שהקשר בין משקעי האמילואיד למחלת אלצהיימר אומנם ידוע ומוכח, אך טיבו לא ברור לגמרי לחוקרים. גם "פעילות קוגניטיבית" קשה להגדרה ומדידה, בייחוד כאשר היא מדווחת על ידי הנבדק עצמו, ולא באופן אובייקטיבי.

עם זאת, למרות המגבלות שבמחקר זה, ייתכן מאוד שפעילות מוחית מגנה מפני התפתחות אלצהיימר ברמה מסוימת – האם יש בכך נחמה פורתא לקוראי סקירה זו? כנראה שכן.

ראו גם:

אשפוז גורם להידרדרות קוגנטיבית של קשישים

הפרעות קוגנטיביות קלות