תרופה לטיפול באלצהיימר

כל מי ששמע אי פעם על המחלה אלצהיימר ומכיר מעט את תסמיניה, יודע כי מדובר במחלה קשה מאוד שלמעשה הורסת צעד אחרי צעד את חייהם של החולים בה.

המחלה תוארה לראשונה בשנת 1906, אך למרות הזמן הרב שעבר מאז גילויה, טרם ידועים הגורמים המדויקים המובילים להתפרצותה. אך חשוב מכך- טרם נמצאה תרופה שתוכל לרפא או להקל משמעותית על תסמיני המחלה.

.

תרופה ניסיונית הנמצאת כיום בשלבי מחקר מתקדמים תוכל אולי להוות ישועה עבור החולים ומשפחותיהם.

מחלת האלצהיימר ופעילות מוחם של הלוקים בה

מדובר במחלה עצבית, מקבוצת המחלות הניווניות של מערכת העצבים המרכזית. הגורם למחלה אינו ידוע עדיין ואבחון המחלה נעשה על-סמך ממצאים התנהגותיים ומבניים של המוח.

המחלה נפוצה יותר בקרב בני גיל הזהב, 65 ומעלה, ושכיחותה עולה ככל שעולה הגיל.

בהסתכלות על מוחם של חולי אלצהיימר באמצעות CT או MRI, ניתן לראות הצטברות של חומר בשם "עמילואיד" ברקמת המוח. אותו עמילואיד גורס להרס והתפוררות של שלוחות תאי העצב המשמשות אותם לתקשורת בינם לבין עצמם ועם שאר הגוף. הרס זה הוא הבסיס לכל התסמינים של מחלת האלצהיימר שכן הוא מונע תפקוד תקין של המוח.

מבחינה התנהגותית השינוי הראשון שניתן להבחין בו אצל חולה אלצהיימר הוא ירידה בזיכרון, תחילה יאבד זיכרון לטווח קצר אולם בשלבים מתקדמים יותר יאבד לטווח ארוך.

שלב זה הוא בעייתי מבחינת אבחנה מכיוון שלרוב החולה נוטה לייחס את הירידה בזיכרון לתופעה נורמאלית של גילו, וכך עושה גם הרופא.

בשלב הבא החולה עשוי להפוך חשדני, נצפית ירידה נוספת בזיכרון, החולה מבולבל ומתקשה להתמצא במרחב ואף עשוי לחוש דיכאון. לרוב המחלה מתגלה בשלב זה. לאחר מכן החולה מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות כגון אכילה, רחצה, החלפת בגדים. כמו כן נצפה קושי בזיהוי אנשים.

עם הזמן הירידה בזיכרון הולכת ומחמירה, החולה אינו יכול עוד לשלוט בגופו ולבסוף הוא תלוי לחלוטין בעזרה סיעודית.

הטיפול התרופתי כיום בשוק

התרופות כיום מטפלות במחלה בעיקר בשלביה המאוחרים. מכיוון שטרם ידוע מהו המנגנון המוביל להצטברות העמילואיד במוח, קשה מאוד לפתח תרופה שתמנע את התפתחות המחלה ולכן רוב הטיפולים מתמקדים בניסיון להקל על התופעות הנלוות.

חולה שאובחן כסובל מאלצהיימר יקבל, במקביל לטיפול מרופא נוירולוג, טיפול פסיכיאטרי שאמור להקל על תסמינים שהוא עלול לחוות כגון: דיכאון, חרדה, התפרצויות אלימות ושינויי התנהגות קיצוניים.

הטיפול הפיזי מתמקד בשלושה מנגנונים עיקריים:

תרופות המנסות לתקן את הפגם בהעברת המידע בין תאי העצב, זאת על ידי הגברת פעילות של חומר שהוא מעביר עצבי ומעלה את התקשורת בין תאי העצב.

סוג אחר של תרופות הן תרופות נוגדות חימצון- ידוע כי נזקים חימצוניים לתאי המוח מאיצים את התקדמות המחלה ולכן ניתנות תרופות מסוג זה.

הסוג השלישי של התרופות כולל תרופות שטרם הוכח מהו מנגנון הפעולה שלהן באלצהיימר, אולם ניתן לראות שחולים הנוטלים אותן מראים שיפור. בקבוצה זו תרופות כגון משככי כאבים והורמון האסטרוגן.

הטיפול החדש שמוצע במסגרת המחקר

יצרנית התרופות רוש פיתחה תרופה בשם Gantenerumab שאמורה לטפל באלצהיימר בשלבים המוקדמים שלה ובכך למנוע או להאט את הידרדרות מצבם של החולים בצורה משמעותית.

במסגרת מחקר מצומצם שערכה החברה נצפה כי התרופה הצליחה לסלק את הצטברות העמילואיד ממוחם של חולי אלצהיימר.

במחקר השתתפו 16 חולי אלצהיימר ולהם ניתנו 2 מינונים שונים של התרופה במשך חצי שנה. החולים הראו ירידה משמעותית בכמות העמילואיד במוח באופן יחסי למינון אותו קיבלו, וביחס לחולים אחרים שהיוו קבוצת ביקורת וקיבלו טיפול דמה אך הראו החמרה במצבם.

תוצאות הניסוי מעודדות ביותר ונראה כי נפתח אפיק חדש לטיפול באלצהיימר. יחד עם זאת ידרשו עוד ניסויים ומחקרים רבים על- מנת להבין את מנגנון פעולת התרופה לפני שניתן יהיה להסיק מסקנות נוספות.