שינויים מולקולריים עשויים לנבא התפתחות של אלצהיימר

מחלת האלצהיימר היא מחלה קשה לא רק בגלל הסימפטומים להם היא גורמת אלא בעיקר מכיוון שטרם נמצא לה מרפא והיא מובילה בסופו של דבר למותו של החולה. מחקרים רבים נעשים על מנת לגלות מהי הסיבה להתפתחות המחלה, בתקווה כי אם תתגלה סיבה שכזו יוכלו החוקרים והרופאים לעשות דבר מה בכדי למנוע זאת.

עד היום הצליחו החוקרים לגלות כי ברוב מקרי האלצהיימר קיימת הצטברות של חומר בשם "עמילואיד" ברקמת המוח. כמו כן הוכח כי הקשרים הקיימים בין הנוירונים (תאי המוח) ניתקים אט אט זה מזה והנוירונים עצמם מתים.

קיימת התאמה מסוימת בין כמות תאי המוח שמתו לבין חומרת המחלה, אך ישנם גם גורמים נוספים המשפיעים על קצב ההתקדמות כגון: רמת השכלה, אורח חיים, גיל, מין, תזונה ועוד.

ניבוי התפתחות אלצהיימר בעזרת שינויים מולקולאריים

כפי שכבר צוין, חוקרים רבים ברחבי העולם מנסים מזה שנים רבות לחקור מהם השינויים המוקדמים שניתן לאתר אצל אנשים לפני שהם נעשים חולים באלצהיימר. חלק מן הניסיונות צלח, בעוד שאחרים נכשלו, אך נראה כי קיימת התקדמות איטית כלפי מציאת סיבה למחלה. לאחר שיושלם שלב זה, ניתן יהיה לדבר על מציאת דרכים כיצד למנוע  את מחלת האלצהיימר.

לאחרונה פורסמו בכתב העת Transitional Psychiatry ממצאי מחקר, המראה כי ניתן למצוא בדם חותמת מולקולארית שיכולה להעיד על סיכוי להתפתחות מחלת האלצהיימר עוד טרם הופעת המחלה.

מהלך המחקר ותוצאותיו

המחקר כלל 143 קשישים שאובחנו כבעלי ליקוי קוגניטיבי קל. ליקוי כזה יכול להיות לדוגמא אובדן הזיכרון לטווח קצר, אך לא מדובר באבחנה של אלצהיימר. אחר אותם קשישים נערך מעקב של 4 שנים ובסופן נבחן מי מהם לקה באלצהיימר.

במהלך המעקב נמדדו מדדים שונים בדמם של החולים, והחוקרים ניסו למצוא קשר בין אותם מדדים לבין התפתחות המחלה. דגימת דם נלקחה מהנבדקים בתחילת הניסוי ומספר פעמים במהלך המעקב.

למעשה ניתן לומר כי החוקרים ניסו לראות איזה שינוי מוקדם חל אצל הנבדקים שבסופו של דבר אכן חלו באלצהיימר. את תוצאות הניסוי השוו החוקרים לקבוצת ביקורת שכללה 47 אנשים בריאים ו-37 אנשים חולים באלצהיימר.

52 מתוך 143 הנבדקים עם ליקוי קוגניטיבי קל חלו באלצהיימר עד סוף תקופת המחקר. אצל אלה שחלו באלצהיימר נמדדו בתחילת הניסוי רמות נמוכות של פוספוליפידים, פוספטידיל כולין, סטרולים וספינגומיאלין. כולם מטבוליטים חשובים בגוף. הודגם כאן יפה כי קיים קשר בין רמה נמוכה של מטבוליטים אלה בגוף, לבין סיכוי להתפתחות אלצהיימר.

אולם המטבוליט שניבא בצורה הטובה ביותר את הסיכוי להתפתחות המחלה הוא דווקא אחד פשוט שלא חשבו עליו- מדובר במטבוליט שמנבא ריכוזי חמצן נמוכים. המטבוליט המדובר הוא 2,4 Dihydroxybutanoic Acid שנוצר ברמות גבוהות כאשר קיימת ברקמה כלשהי היפוקסיה. היפוקסיה היא כינוי למצב של חוסר חמצן ברקמה.

מסקנות המחקר והשערות החוקרים

מנתונים אלה החוקרים הגיעו לשתי מסקנות. הראשונה נוגעת למחקר קודם בו הוכח כי קיים קשר בין רמות ליפידים (שומנים) בדם לבין התפתחות אלצהיימר. במחקר הנוכחי לא נמצא קשר שכזה.

המסקנה השנייה והחשובה יותר היא שיכול מאוד להיות כי שינויים מטבוליים שמתרחשים על רקע של היפוקסיה, מנבאים בצורה טובה התפתחות של אלצהיימר. השערה זו עשויה להצביע על כך שלהיפוקסיה תפקיד חשוב במנגנון המוביל בסופו של דבר להתפתחות אלצהיימר.

נדרשות בדיקות נוספות בנושא, ובכוונת החוקרים לאשר את הממצאים במחקרים נוספים. יחד עם זאת הם מדגישים כי המחקר הוא מחקר חשוב שעשוי לסייע בניבוי התפתחות של אלצהיימר, שנים לפני שהמחלה מופיעה.