כולסטרול גבוה ואלצהיימר
מחלת האלצהיימר היא מחלה נפוצה מאוד בגיל המבוגר. המחלה גורמת להתדרדרות בתפקוד הקוגניטיבי, והיא הסיבה המובילה בעולם להופעת שיטיון (דמנציה) בגיל המבוגר. מחלה זו מהווה נטל נפשי וכללי על החולה ומשפחתו, והיא בעלת חשיבות רבה בהערכת התחלואה בעולם.
הגורמים להופעת המחלה לא ידועים ואינם ברורים היטב. היום ידוע שאצל החולים במחלה מופיעים משקעים של חלבונים בלתי תקינים במוח, המוכנים חלבוני עמילואיד. לא ברור תפקידם של חלבונים אלו בהתפתחות המחלה, והסיבה להיווצרותם גם היא לא ידועה. עם זאת, משקעי העמילואיד מהווים סמן טוב לנוכחות של אלצהיימר. למרבה הצער, עד לאחרונה היה ניתן לבחון נוכחות של משקעי עמילואיד רק בנתיחה לאחר המוות. שיטות דימות מתקדמות שהתפתחו בשנים האחרונות הביאו להתקדמות רבה בתחום – וניתן בעזרתן לבחון נוכחות של משקעי עמילואיד גם בקרב מטופלים חיים, ללא צורך בבדיקות פולשניות או בדיקות שלאחר המוות.
מכיוון שהסיבות להופעת מחלת האלצהיימר אינן ידועות, מחקרים רבים בוחנים גורמי סיכון אפשריים להופעת המחלה. הכרה של גורמי סיכון יכולה לסייע בהפחתת שיעור החולים, ואולי גם לקדם אותנו צעד נוסף בהבנה (ולאחר מכן גם לטיפול) במחלה זו.
האם יש קשר בין כולסטרול ומשקעי עמילואיד?
מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי (JAMA – Neurology (Journal of American Medical association ניסה לבחון האם יש קשר בין רמות גבוהות של כולסטרול בדם, ובין מחלת אלצהיימר. רמות גבוהות של כולסטרול בדם ידועות כקשורות לנזקים לעורקים, הופעת טרשת ומחלות לב וכלי דם – האם יש להם קשר גם לאלצהיימר? מזה זמן רב ידוע שלאנשים שלהם סוג מסויים של חלבון נשא של כולסטרול (הידוע כאלל E4) יש סיכון מוגבר לחלות באלצהיימר – ייתכן שמידע זה מצביע על קשר ראשוני בין שני המצבים הבריאותיים, שאינם נראים קשורים זה לזה במבט ראשון.
החוקרים ביקשו לבחון במחקר את רמות הכולסטרול בדם בקרב קשישים, בהשוואה למשקעי עמילואיד במוחם. רמות הכולסטרול הוערכו במספר ממדים מקובלים: רמות של הכולסטרול מסוג LDL (הכולסטרול "הרע", הקשור בסיכון לטרשת עורקים), כולסטרול מסוג HDL (הכולסטרול ה"טוב"), ורמת הכולסטרול הכללית. משקעי העמילואיד הוערכו על ידי בדיקת PET, שבה מסומן פחמן באופן רדיואקטיבי, ומאפשר זיהוי של המשקעים החלבוניים.
סך הכל נכללו במחקר 74 קשישים, בגיל ממוצע של 78 שנים. הקשישים היו בריאים – שלושה בלבד סבלו משיטיון קל, ושאר הקשישים לא סבלו מפגיעה קוגניטיבית, או סבלו מפגיעה קוגניטיבית קלה בלבד (mild cognitive impairment).
כשאר הניתוח, חוקרים את תוצאות הבדיקות בקרב הנבדקים, התגלה קשר בין רמות הכולסטרול ושקיעה של עמילואיד. רמות גבוהות של הכולסטרול הרע (LDL), כמו גם רמות נמוכות של הכולסטרול הטוב (HDL) עמדו ביחס ישר לקליטה מוגברת של הפחמן הרדיואקטיבי, כסמן למשקעי עמילואיד בבדיקת PET. לא נמצא קשר בין רמת הכולסטרול הכללית ובין נוכחות משקעים (כצפוי מהיחס ההפוך בין הסיכון למשקעים ורמת הכולסטרול הטוב).
החוקרים מסכמים, שמחקר זה מצביע על כך שהסיכון למשקעי עמילואיד דומה לסיכון למחלות לב וכלי דם – סיכון שעולה עם הכולסטרול הרע ויורד עם הכולסטרול הטוב. נתונים ראשוניים אלו בבני אדם עולים בקנה אחד עם נתונים קודמים שנמצאו במחקרים מעבדתיים ובמחקרים בבעלי חיים, כמו גם במסגרת ניתוחים שלאחר המוות בחולי אלצהיימר. למרות חשיבותם של נתונים אלו , ראוי לשים לב שמדובר ב"מחקר חתך" בלבד. החוקרים בחנו את רמת הכולסטרול והמשקעים בנקודה בודדת בזמן, ללא מעקב ארוך טווח אחר החולים. במסגרת מחקר כזה, קשה להצביע על סיבה ותוצאה במנגנונים ביולוגיים רפואיים. למרות זאת, המחקר מוסיף לתקווה שהבנה טובה יותר של המטבוליזם של השומנים והכולסטרול בגוף והקשר שלו לאלצהיימר יוביל לכיוונים חדשים להפחתת שיעור החולים במחלה, מניעתה וגם טיפול יעיל בה.