אבחון אלצהיימר: מתי יאובחן כמצב סיעודי ואיך?
המונח "מצב סיעודי", המוכר גם בשם "אובדן כושר תפקודי" נועד לתאר מצב בו אדם מסוים מאבד את יכולתו להתנהל באופן עצמאי במהלך חיי היום יום, וכתוצאה מכך נזקק לסיוע מצד גורם נוסף אשר נדרש ללוות אותו במהלך היום.
מטבע הדברים, מצב סיעודי נגרם כתוצאה משורה ארוכה של גורמים שונים, ולרבות מחלות ביניהן אלצהיימר למשל או פגיעות גוף קשות, הגעה לגיל הזקנה והתדרדרות מתמשכת בתפקודן של מערכות הגוף.
על מנת לסייע לסובלים ממצב סיעודי להמשיך ולהתקיים בכבוד, מבלי ליפול לנטל כלכלי על זולתם, נוצר מה שמכונה "ביטוח סיעודי", אשר מסופק מטעם חברות הביטוח בישראל.
הביטוח מעניק למבוטח, בעת הגיעו למצב סיעודי, סיוע כספי שוטף מטעם חברת הביטוח, וזאת בכפוף לעמידתו בקריטריונים מסוימים כפי שנקבעו בפוליסת הביטוח.
מחלת אלצהיימר
אלצהיימר הינה מחלה הנפוצה מאוד בקרב קשישים הגורמת להרס של תאים מסוימים במוח אשר גורמים לפגיעה קוגניטיבית ורציונלית של החולים בה. לכן, קשישים רבים מתקשים בביצוע פעולות יום יומיות מהקלות ביותר ועד המורכבות, נמצאים בתחושת בלבול וחוסר אונים לאור פגיעה בזיכרון וכן הלאה. לאות זאת, רבים מהם מאובחנים כסיעודיים ונזקקים לעזרה מסביב לשעון.
הסיבה לכך שרבים מאובחנים במצב תפקוד סיעודי הוא כי אבחון המחלה לרוב, נעשה מאוחר מידי, דבר הגורם לחולה להיות במצב בינוני עד קשה כבר במהלך האבחון עצמו.
אז איך למעשה קובעים מיהו "סיעודי"?
המבחן הנפוץ ביותר שנועד לצורך הגדרתו של אדם כסובל מצב סיעודי, אשר משמש הן את גורמי הביטוח הלאומי והן את חברות הביטוח, הוא מבחן ה-ADL.
במסגרת המבחן, רופא או אח מוסמך בוחנים את אופן התמודדותו של הנבדק מול רשימה של שש משימות יומיומיות נפוצות: יכולת עצמאית ללבישת בגדים, יכולת עצמאית להתרחץ, יכולת עצמאית לעבור בין עמידה וישיבה ולהיפך, יכולת אכילה ושתיה עצמאית, יכולת לניידות עצמאית, ויכולת לשלוט על סוגרי הגוף.
חולי אלצהיימר יתקשו בחלק או ברוב המשימות שצויינו ולכן, הם יוגדרו ככל הנראה כסיעודיים על פי קירטריונים מסוימים.
בהקשר זה, אם נחזור לתוצאות המבחן, במידה ונמצא שכושר תפקודו של הנבדק במהלך ביצוע אחת מששת פעולות אלו נמוך מ-50%, הרי שהוא מוגדר כמי שאינו כשיר להתנהלות עצמאית בביצוע פעולה זו.
במידה ובבדיקה נמצא כי הנבדק אינו כשיר לביצוע אף אחת מששת הפעולות, הרי שהוא מוגדר כבעל מצב סיעודי, על כל המשתמע מכך.
האם אי יכולת תפקוד רק בחלק מהמשימות מהווה עילה להגדרת מצב סיעודי?
אחת מהשאלות הנפוצות במסגרת תחום הסיעוד, היא השאלה האם על מנת שאדם מסוים יהיה מוגדר כסיעודי, עליו להפגין אי כושר תפקוד בכל ששת המשימות המרכיבות את מבחן ה-ADL, או שניתן להגדירו כסיעודי גם במידה ואי יכולתו לתפקד באה לידי ביטוי רק בחלק מסעיפי המבחן, ולא בכולם.
במרביתם המוחלט של המקרים, ובהתאם לנהלים הרלוונטיים, על מנת להגדיר את הנבדק כסובל ממצב סיעודי, אין צורך להוכיח כי הוא אינו כשיר לביצוע כל ששת המשימות המפורטות לעיל. במרבית המקרים, די בהוכחה כי הנבדק אינו כשיר לביצוע 3 או 4 פעולות מאלו המופיעות ברשימה על מנת להגדירו כסיעודי, וכמי שזכאי לפדיון פוליסת ביטוח סיעודי.
בהקשר זה חשוב גם להדגיש, כי על פניו, מצב סיעודי אינו "מדע מדויק", כאשר לא תמיד ניתן להגדיר במדויק מהם התנאים הנדרשים לצורך הגדרתו של הנבדק כסיעודי.
מסיבה זו, הגדרת נבדק מסוים כסיעודי נעשית בכל מקרה לגופו, ובהתאם למצבו הרפואי של הנבדק והאופן בו הוא משפיע על התנהלותו היום יומית. כך לדוגמא, במידה ונמצא כי הנבדק אינו כשיר לביצוע 2 מהמשימות בלבד, כאשר אחת מהן היא שליטה בסוגרים, הרי שהדבר יכול לכשעצמו להוות עילה להגדרת הנבדק כסיעודי, על סמך שני סעיפים אלו בלבד.
לאור האמור, יש לזכור כי הגדרתו של אדם מסוים כסיעודי מתבססת בראש ובראשונה על עיקרון השכל הישר, ועל יכולתו בפועל של הנבדק להתנהל באופן עצמאי במהלך חיי היום יום.
מסיבה זו, גם במידה והנבדק נמצא כשיר לביצוע אחת מששת המשימות, או יותר, הרי שאין משמעות הדבר בהכרח כי בקשתו להיות מוגדר כסיעודי תידחה, שכן כל סוגיה שכזו נבחנת לגופה, ובהתבסס על מצבו הרפואי הפרטני של הנבדק.