נטיית בני זוג של חולי אלצהיימר לפתח מחלה דמנטית

כל מי שסועד חולה אלצהיימר יודע כמה רב הנטל והלחץ הנפשי סביב העזרה האינטנסיבית הנדרשת ממנו. מחקרי עבר כבר הראו שאנשים הסועדים חולי אלצהיימר נדרשים להקרבה עצמית גבוהה יותר ונתונים ללחץ רב יותר מאנשים שמטפלים בבעלי מוגבלויות גופניות שאינם סובלים מדמנציה.

מחקרים גם הוכיחו כי המטפלים בחולי  דמנציה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מדכאון או מבעיות בריאותיות שונות.
אבל רק באחרונה נערך מחקר שבדק את הסיכוי לחלות במחלה דמנטית אצל בני זוג של חולי אלצהיימר.

הגברים בסיכון גבוה יותר
המחקר הוא מחקר אורך שנערך במשך 12 שנים בהשתתפות למעלה מ- 1200 זוגות נשואים. בתחילת המחקר כל המשתתפים היו מעל גיל 65, אך אף אחד מהם לא היה חולה באלצהיימר או מחלה דמנטית אחרת. במהלך שנות המחקר חלו בדמנציה 255 מהמשתתפים: 125 מקרים בהם רק הגבר חלה, 70 מקרים בהם רק האשה חלתה ו- 30 מקרים בהם חלו שני בני הזוג (כלומר 60 חולים).
לפני ניתוח התוצאות החוקרים היו צריכים לנטרל משתנים מתערבים, אשר אינם קשורים להימצאות המחלה אצל בן הזוג, אך יכולים להשפיע על התוצאות. בין המשתנים שהחוקרים ניטרלו:

• מין
• גיל
• מצב סוציואקונומי

גנים הקשורים ל- APOE (חלבון המהווה סמן של המחלה)
מניתוח התוצאות, ולאחר בקרה על המשתנים המתערבים שהוזכרו, נמצא באופן ברור שקיומה של מחלה דמנטית אצל בן הזוג משפיעה על הסיכון לחלות בדמנציה. באופן ספציפי, משתתפים שבן הזוג שלהם סבל ממחלה דמנטית הראו סיכון גדול פי 6 לחלות בדמנציה לעומת שאר המשתתפים. נמצא גם שבהשוואה בין המינים, הסיכון של גברים המטפלים בבנות זוג חולות לפתח דמנציה בעצמם גבוהים פי 3 מאלה של הנשים המטפלות.

מדוע בן הזוג נתון בסיכון גבוה?

מבצעי המחקר לא סיפקו תשובה לשאלה המסקרנת הזו. לפי החוקרים הסיבות לתופעה צריכות להיבדק במחקר נפרד, כאשר ישנן שתי סיבות עיקריות שצריך לבדוק: הראשונה היא הלחץ הנפשי הגבוה שבו נמצא בן הזוג, אותו לחץ שמביא ככל הנראה לתחלואה ולדכאון גבוהים בקרב בני זוג המטפלים בחולי דמנציה. ממצא כזה יכול לשנות את התפיסה לגבי התפרצות מחלת האלצהיימר, משום שעד היום הגורם הנפשי אינו נחשב כאחד מהגורמים למחלה. הסיבה האפשרית השניה להסברת תוצאות המחקר היא הסביבה המשותפת שבה חיים בני הזוג. ואם זו הסיבה אז חשוב לדעת גם מה בדיוק בסביבה מביא להגברת הסיכון ללקות במחלה? כרגע עוד רב הנסתר על הגלוי.

השלכות
למחקר הזה יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על הבנת התפתחות המחלות הדמנטיות. בין היתר, ובין אם מדובר בסיבה נפשית או סביבתית הגורמת לעלייה בסיכון לחלות, מעניין לגלות מדוע דווקא בני זוג מסוימים מבין המשתתפים במחקר חלו ואחרים לא.

האבחנה יכולה להיות קשורה לגורמים הנוגעים לבן הזוג החולה, למשל חומרת המחלה- טיפול בחולה אלצהיימר בשלבים מתקדמים, כאשר ישנו אובדן של יכולת הזיהוי והחולה מראה התנהגות תוקפנית לקרוביו, שונה לחלוטין מטיפול בחולה אלצהיימר בשלבים הראשונים של המחלה. הסיבות יכולות להיות קשורות גם לבן הזוג המטפל- להסטוריה הרפואית שלו ושל משפחתו, לחוסן הנפשי, למטען הגנטי, לרמת ההשכלה, לפגיעות ראש קודמות ועוד.

תוצאות המחקר חשובות גם משום שידוע כיום כי לצאצאים של בני זוג ששניהם חולים באלצהיימר יש סיכון גבוה באופן משמעותי, לעומת שאר האוכלוסיה, לפתח את המחלה. מעקב אחר בני זוג חולים וילדיהם יכול לספק מידע חשוב להבנת המחלה.