אמנזיה

אמנזיהאמנזיה היא הפרעה בזיכרון, או בשפה עממית יותר – שיכחה. אמנזיה יכולה להיות מלאה או חלקית והיא אינה גורמת לבעיות הקשורות ליכולת השפה, ההקשבה, תפיסת המציאות והמוטיבציה בביצוע פעולות. עם זאת הבעיה מאופיינת בכך שהיא גורמת לפגיעה בתפקוד היומיומי ולעיתים קרובות מלווה בסימפטומים נפשיים אחרים, כגון דיכאון או לחץ.

ייתכן וההפרעה בזיכרון תהווה סימפטום כחלק מהפרעה תפיסתית כוללת, דוגמת דמנציה או תאופיין כבעיה בפני עצמה, אולם זו לכשעצמה נדירה מאוד ונובעת מנזק פיזי, כגון גידול בראש או שימוש כרוני באלכוהול. מקובל לשייך את האמנזיה לשני סוגים שונים – אמנזיה אנרוגרדית ואמנזיה רטרוגרדית.

אמנזיה אנטרוגרדית

בעיית הזיכרון היא ביכולת לפתח ולשמר זיכרונות חדשים – מרגע מסוים לעתיד. המקרה הקלאסי הוא במקרים של פגיעה מוחית טראומטית או טראומה מסוימת בה השכחה מתחילה ברגע הפציעה והלאה. האדם לא יזכור דבר ויתקל בבעיות בהטמעת ידע חדש.

לעומת זאת, זיכרונות שבהם נתקל קודם לאירוע יהיו שמורים והאדם יוכל לשחזר אותם בדומה לכל אדם אחר. במקרים כאלו המטופל יתקל בקושי כאשר יתבקש לתאר את האירועים שהתרחשו כעשר דקות לפני השיחה, אך יוכל לספר סיפורים הזכורים לו מילדותו.

אמנזיה רטרוגרדית

השכחה היא לפרטי העבר – לפני נקודה מסוימת. יכולת הלמידה והזכירה של פרטים חדשים נשארת שמורה, אך לאדם לא תהיה היכולת לספר על עברו. בדרך כלל האמנזיה הרטרוגרדית היא אינה מלאה, אלא לזיכרונות או פרטים מסוימים. אפשרי והיא תהיה מוגבלת בזמן (לדוגמא לאחר שתיית אלכוהול) או לפרק זמן ממושך יותר (בשימוש כרוני באלכוהול, כתוצאה מפגיעת ראש קשה).

סיבות וגורמי סיכון

מחקרים רבים שנעשו בתחום מצביעים על כך שאזורים רבים במוח הם בעלי מעורבות בהתפתחות ושימור הזיכרון. ומכאן – כל פתולוגיה אשר תפגע בתפקוד התקין של אזורים אלו, עשויה להוביל להפרעה כזו או אחרת בתהליך היווצרות הזיכרון או השליפה שלו.

בנוסף, פגיעה באזורים ספציפיים במוח הקשורים ליכולות מסוימות תפגע בהכרח בפעילות זו. כאמור, פגיעה באזורים במוח אשר אחראים על יכולות השפה ו/או הדיבור תפגום ביכולות ההבנה, כישורי השפה או המסוגלות לדבר.

חלקי המוח המשויכים ביותר בהקשר הזה הם ההיפוקמפוס (hippocampus), התלמוס (thalamus) ואזורים נוספים המרכיבים את המערכת הלימבית. אלו ממוקמים בחלקים התחתונים של האונות הקדמיות של המוח.

כאשר השכחה נגרמת כתוצאה מגורם פיזיולוגי ספציפי היא מכונה שכחה נוירולוגית. סיבות נפוצות יותר העשויות להוביל לשכחה הן:

  • פגיעה אזורית בזרימת הדם למוח – כתוצאה משבץ, דימום תוך מוחי או כל חסימה אחרת באזור המוח שתפגע באספקת הדם לאזור ספציפי הקשור לתהליך הזכירה והשימוש בו.
  • פגיעה סיסטמית ביכולת החמצון המוחית – מצוקה נשימתית, אירוע לבבי חריף הרעלות דוגמת ציאניד או דו תחמוצת הפחמן. הפגיעה החמצונית צריכה להיות ממושכת בכדי לגרום לנזק בלתי הפיך. לרוב האמנזיה במקרים אלו תתלווה לסיבוכים מוחיים או סיסטמיים אחרים.
  • תגובה דלקתית – כתוצאה מזיהום תוך מוחי (Encephalitis) הנגרם מפתוגנים הפוגעים במערכת העצבים כמו וירוס ההרפס סימפלקס (HSV).
  • הרעלות סיסטמיות – הדוגמא הבולטת ביותר היא שימוש כרוני באלכוהול. האלכוהול לכשעצמו הוא ככל הנראה בעל רעילות מסוימת למוח, אולם עיקר הנזק אצל אלכוהוליסטים מיוחסת לחסר בויטמין B1 (תיאמין) שלו חשיבות בהתפתחותו התקינה של המוח ושמירה על תפקודו התקין. גידולים שפירים או ממאירים באזורים הקשורים בזיכרון או סמוכים אליו.

ישנן עוד סיבות רבות העשויות להביא לאבדן זיכרון זמני או קבוע כמו חבלת ראש לאחר תאונת דרכים או התקפי אפילפסיה מסוגים מסוימים. סוג נדיר יותר ומעניין בפני עצמו הוא אמנזיה פסיכוגנית או דיסוציאטיבית הנגרמת כתוצאה מטראומה נפשית.

בסוג זה השכחה היא לפרק זמן מאד מסוים הסמוך לאירוע הטראומתי. הגישה הטיפולית באמנזיה מכוונת בעיקר לגורם שהביא לפגיעה וכולל פסיכותרפיה, התערבות כירורגית ואיזון המודינמי בהתאם לצורך.

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715476

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר