הגדרות וקריטריונים חדשים לאבחון אלצהיימר

בשנת 2011 התחולל מהפך של ממש בתחום המחקר והקליניקה של מחלת האלצהיימר. באותה שנה פורסמו הקווים המנחים החדשים לאבחון שלביה המוקדמים של האלצהיימר על ידי אגודת האלצהיימר האמריקאית והמכון הלאומי האמריקאי לזקנה.

בזכות הגדרות אלה שהיוו פריצת דרך של ממש בתחום התאפשר למטפלים בחולי האלצהיימר ובאוכלוסייה המבוגרת בכלל להעניק טיפול יעיל יותר לחולים, לאבחן חולים בשלב מוקדם יותר וכן אין ספק שההנחיות החדשות הצעידו את המחקר בתחום קדימה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. הנחיות אלו מהוות שינוי משמעותי ביותר באופן שבו חוקרים את המחלה ומתייחסים אליה.

ההגדרות החדשות לעומת הישנות

עד לפרסום הקווים המנחים החדשים נעשה שימוש בקווים המנחים הישנים שנוסחו אי שם בשנות השמונים. ההנחיות הישנות התייחסו רק לשלבים המתקדמים של המחלה. בשלבים המתקדמים של המחלה היא באה לידי ביטוי בתסמינים קליניים שנראים לעין אך כיום לאחר עשרות שנות מחקר כבר ברור לכל החוקרים בתחום כי המחלה מתחילה להתפתח זמן רב לפני הופעת התסמינים הקליניים האופייניים.

ההנחיות החדשות מתייחסות לראשונה לא רק לתסמינים הקליניים המוקדמים שלא זכו להתייחסות בעבר אלא גם לסמנים ביולוגיים מסוימים ולממצאים מסוימים שניתן להבחין בהם רק באמצעות בדיקות הדמיה ממוחשבות. על ידי שימוש בבדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה ניתן לאבחן את המחלה זמן רב לפני שמופיעים התסמינים הקליניים האופייניים.

הידע שהיה בידי החוקרים בתחום בשנת 1984 עת פורסמו הקווים המנחים הראשונים היה מוגבל מאוד ולפיכך היא הוגדרה כמחלה שקיים בה שלב אחד בלבד – השלב הדמנטי. לפי קביעה שגויה ומטעה זו אנשים שלא סובלים מדמנציה אינם חולים באלצהיימר. עם זאת, כיום כבר ידוע כי המחלה יכולה להתפתח באיטיות ולהופיע לראשונה אפילו עשר שנים לפני הופעת התסמינים.

האבחון הסופי הישן

לפני שפורסמו ההנחיות החדשות בהן נעסוק במאמר זה האבחנה הסופית לקיום המחלה ניתנה רק בנתיחה לאחר המוות עת ניתן היה לגלות פלאקים במערכת העצבים המרכזית שנוצרו בעקבות רמות גבוהות של חלבוני עמילואיד וטנגלים שנוצרו בעקבות רמות בלתי סבירות של חלבוני טאו.

 מאז נכתבו לא מעט מאמרים שהראו כי אין קשר ישיר בין סימנים פיזיולוגיים אלה לבין התסמינים של האלצהיימר שכן בנתיחות שלאחר המוות נמצאו אנשים שבמוחם הייתה רמה גבוהה מאוד של פלאקים למרות שבחייהם לא סבלו מדמנציה.

עוד התגלה במהלך השנים כי הצברים של חלבוני העמילואיד מתחיל להתפתח בשלב יחסית מוקדם של המחלה בעוד שהטנגלים יכולים להתפתח זמן קצר מאוד לפני הופעת התסמינים המוכרים של הדמנציה.

שלבי המחלה לפי ההנחיות החדשות

אלו הם השלבים של המחלה לפי הקווים המנחים החדשים:

• השלב הפרה קליני – בשלב זה כבר ניתן לראות הצטברות של עמילואיד במערכת העצבים המרכזית באמצעות שאיבה וניתוח של נוזל חוט השדרה או באמצעות סריקת PET. בשלב זה עוד אין שום תסמין קליני שיכול לרמז על קיום המחלה. יש לציין שנכון להיום שלב זה מיועד אך ורק לצרכי מחקר ולא נעשה שימוש בבדיקות שהוזכרו לעיל לצרכים קליניים.
• שלב הפגיעה הקוגניטיבית הקלה – בשלב זה מתחילות להופיע בעיות זיכרון קלות שעדיין לא מפריעות לתפקוד היומיומי של החולים בצורה ניכרת. בשלב זה ניתן להבחין בשינויים אופניים ברקמת המוח שבאים לידי ביטוי בניוון של אזורים מסוימים כפי שניתן לראות בבדיקת MRI.
• השלב הדמנטי – זהו השלב הסופי של המחלה. ההנחיות מתייחסות בהרחבה לשלב זה כיוון שהוא בעל חשיבות אדירה למטפלים ולחולים כאחד. לראשונה הורחבו ההפרעות בקוגניציה שאופייניות לאלצהיימר מעבר לגבולות של בעיות הזיכרון. כך למשל החוקרים מציינים כי בעיות נפוצות נוספות יכולות להיות למשל בעיות כמו למשל פגיעה ביכולת השיפוט, קושי במציאת מילים, הפרעות ביכולת הראייה המרחבית ועוד.

לסיכום

ההגדרות החדשות עדיין גמישות מאוד וזאת על מנת להשאיר פתח לשינויים עתידיים. כמו כן חלק ניכר מההגדרות מיועד כרגע רק עבור החוקרים בתחום ואינו מיועד לשימוש קליני. עם זאת, ההנחיות החדשות בהחלט מעידות על שינוי מבורך בגישה למחלה ונראה כי תוך זמן לא רב ניתן יהיה לראות את ההשלכות הפרקטיות שלהן גם בשטח הקליני.

ככל שהמחלה תהיה ניתנת לאבחון בשלב מוקדם יותר וככל שהמעקב יהיה איכותי יותר, כך ניתן יהיה לסייע לחולים בצורה טובה יותר ולהצליח לעכב את התקדמות המחלה באופן מוצלח יותר.