מחקר שבוצע במוח של יונים עשוי לסייע בעתיד לסובלים מאלצהיימר

רבות מדובר על ניסיונות למצוא מרפא לחולי האלצהיימר. החולים ובני משפחותיהם נאלצים להתמודד במשך שנים רבות עם מחלה קשה וחשוכת מרפא הגוזלת מהם משאבים פיזיים, נפשיים וכלכליים כאחד. כל זאת תוך ידיעה כי לא קיים מרפא למחלה, וכי עליהם לצפות בגסיסתו האיטית של יקירם.

הקושי במציאת מרפא למחלת האלצהיימר נובע מהעובדה שטרם ידוע לקהילה הרפואית מהו המנגנון שגורם למחלה להופיע מלכתחילה.

מזה שנים רבות נערכים אינספור מחקרים המנסים לאתר את מנגנון הפגיעה, אולם עד עתה אנו יודעים רק על גורמי סיכון למחלה. במקביל פותחו מספר טיפולים המיועדים לשפר במעט את איכות חייהם של החולים והסובבים אותם.

מחקר חדש שפורסם על-ידי חוקרים מהקולג' לרפואה "ביילור" שבבוסטון, מגלה כי תכונות מסוימות במוחן של יונים מקנות להן יכולת ניווט מדהימה.

החוקרים מביעים תקווה כי תכונות אלה יוכלו לסייע בפיתוח טיפולים חדשים לחולי אלצהיימר.

מהי מחלת האלצהיימר?

מדובר במחלה כרונית פרוגרסיבית וניוונית של תאי המוח. תאי המוח של החולים מתחילים למות לאיטם תוך כדי שהם גורמים לירידה במצב הקוגניטיבי, המנטאלי והתפקודי של החולה.

המחלה נעשית שכיחה יותר ככל שהגיל עולה, על אף שתועדו גם מקרים שפגעו באנשים בשנות ה-30 לחייהם.

המחלה נמצאת באסוציאציה עם מספר גורמי סיכון כמו: עישון, יתר לחץ דם ורמות גבוהות של החלבון ציסטאין.

מחקרים מראים כי אנשים בעלי פעילות קוגניטיבית גבוהה כמו אנשים אקדמאים או אוכלוסייה הממשיכה "להפעיל את המוח" בצורה רבה גם בגיל מבוגר, נמצאים בסיכון נמוך יותר לחלות באלצהיימר.

הקשיים הנפוצים מהם סובלים חולי אלצהיימר נעשים קשים יותר עם הזמן. תחילה נצפה אובדן של זיכרון לטווח קצר, קושי בביצוע מטלות מורכבות ובהמשך גם יומיות, בלבול ומחשבות שווא וירידה בשליטה על שרירי הגוף. לקראת סוף המחלה החולים מאבדים שליטה על הסוגרים ויכולים לאבד את יכולת הדיבור.

אחד התסמינים המאפיינים מאוד את המחלה הוא אובדן של יכולת התמצאות במרחב.

מחקר מגלה כי ליונים יכולת ניווט מיוחדת

מחקר שפורסם לאחרונה על-ידי קבוצת חוקרים ממכללת "ביילור" לרפואה בבוסטון, מגלה כי יכולות הניווט המדהימות שיש ליונים נובעות ככל הנראה מקיום של תאים מיוחדים במוחן, המקנה להן מנגנון דמוי מצפן פנימי שיכול בקלות להחליף את הג'י פי אס שיש לנו ברכב.

החוקרים החליטו לחקור את הנושא לאחר שתהו מהו הייחוד שקיים ביונים ומאפשר להן למצוא את דרכן הביתה, גם לאחר שעפו מרחקים ארוכים כפי שהיה מקובל בעבר בשליחה של יוני דואר. החוקרים התבססו על ידע קודם ולפיו היונים, כמו עופות אחרים, משתמשות בשדה המגנטי של כדור הארץ בכדי לנווט את דרכן.

לצורך הניסוי, קבוצה של יונים הוכנסה לתוך חדר חשוך בכדי לוודא שהן לא משתמשות בחוש הראייה שלהן בכדי לנווט. לאחר מכן החוקרים צפו ביונים מנווטות את דרכן בהצלחה בחדר החשוך. בעקבות הממצאים שנצפו, החוקרים בדקו את מוחן של היונים וגילו בו 3 אזורים שמכילים תאים עשירים בברזל. שלושת האזורים הללו מופעלים כאשר היונה מטה את ראשה ביחס לכדור הארץ ומוסרים לה מידע הנוגע לקוטביות (צפון/דרום), כיוון השדה המגנטי והאינטנסיביות שלו. בעזרת מידע זה היונה יכולה למעשה לעוף "בלי להסתכל".

בגזע המוח של היונים נמצאו 53 תאי עצב שאחראיים למפה הפנימית של המוח שיוצרת את מערכת הניווט הביולוגית המשוכללת הזו.

החוקרים מדגישים כי דרוש עוד מחקר רב על מנת להבין במדויק את המנגנונים המאפשרים ליונה לנווט בצורה כה טובה. יחד עם זאת, החוקרים מביעים תקווה כי פיצוח המנגנון יוכל אולי לסייע בעתיד לטיפול בחולי אלצהיימר, שכידוע נאלצים להתמודד עם בעיות של אוריינטציה במרחב ויכולים לאבד את דרכם ברחוב בקלות.