דמנציה וסקולרית

דמנציה וסקולרית היא סוג של שטיון שנגרם כתוצאה מפגיעה בכלי הדם המובילים חמצן למח. אחרי אלצהיימר, זוהי הסיבה השנייה בשכיחותה להתפתחות מצבים דמנטיים (כ15-20% מהמקרים).

הגורמים לדמנציה וסקולרית ברורים יותר מהגורמים לאלצהיימר, מכיוון שמדובר בתופעות המוכרות כמזיקות לכלי הדם, כלולים בהם מחלות של יתר לחץ דם, עודף כולסטרול, מחלות לב וסוכרת. גם עישון מעלה את הסיכויים לחלות בדמנציה וסקולרית בעשרות אחוזים.

למעשה, בדרך כלל הדמנציה מתחילה להתפתח לאחר התרחשות של אירוע מוחי (שבץ), או לאור קיומם של אוטמים ("פקקים" המצטברים בעורקים המובילים דם אל המח) באזור המצח, הרקה, גרעיני הבסיס או התלמוס. דמנציה וסקולרית תאובחן רק לאחר שלילת אלצהיימר, דמנציה פרונטו טמפורלית ודמנטיות נוספות, וכן רק לאחר שהוכח קשר בין מחלה וסקולרית במח לקיומה של דמנציה.

דמנציה וסקולרית – סימפטומים

הסימפטומים של דמנציה וסקולרית זהים לסימפטומים המשמשים לאבחון דמנטיות מסוגים אחרים, כאשר ההבדל נעוץ בגורם לדמנציה. הדמנציה מתבטאת בירידה בתפקוד הזיכרון ובפגיעה בתפקוד קוגניטיבי נוסף אחד לפחות, כגון שפה (יכולת להפיק שפה או להבין שפה), יכולת התמצאות במרחב או בזמן, יכולת תכנון וביצוע ויכולת לחשיבה מופשטת. הפגיעות הללו משמעותיות וגורמות לפגיעה בתפקוד היומיומי.

למרות הדמיון, דמנציה וסקולרית בדרך כלל מתפתחת בקפיצות- לאחר אירוע מוחי שמוביל להתדרדרות קוגניטיבית המצב עשוי להשתפר, עד לקיומו של אירוע מוחי נוסף שמוריד את רמת התפקוד למקום נמוך יותר מזה שהיה לאחר האירוע הראשון, וחוזר חלילה. משום שההתדרדרות נגרמת כתוצאה מאירועים מוחיים, היא איטית יותר מאשר התדרדרות הנגרמת כתוצאה ממחלת אלצהיימר, למשל.

הסימפטומים שיבלטו בדמנציה וסקולרית תלויים במיקום בו התרחשה הפגיעה בכלי הדם. הפגיעה יכולה להיות רחבה ולהשפיע על אזורים מרובים במח והיא עשויה להיות מצומצמת ולפגוע באזור קטן אך מהותי במח. כאשר הפגיעה היא ספציפית באזור מהותי, הסימפטומים הבולטים יהיו אלה הקשורים לתפקידו של אותו איזור. למשל פגיעה באזור הנקרא היפוקמפוס יביא לפגיעה משמעותית בזיכרון.

כאשר קיימת פגיעה במספר כלי דם קטנים (בדרך כלל אלה המחברים בין אזורים גבוהים לאזורים האחראיים על תפקודים בסיסיים במח), הסימפטומים הבולטים הם איטיות מחשבה, נוקשות ושינויים אישיותיים והתנהגותיים. כאשר יש פגיעות בכלי דם גדולים, ההשפעה רחבה יותר ותלויה במיקום הפגיעה: אם הפגיעה בצד שמאל, יתבטאו קשיי שפה. אם הפגיעה בצד ימין יתבטאו קשיי התמצאות. פגיעה ברקה תגרום לקשיי זיכרון. פגיעה במצח תגרום לשינויים התנהגותיים.

יש לציין, שדמנציה וסקולרית יכולה להופיע ביחד עם מחלת האלצהיימר (גם גורמי הסיכון לשתי המחלות דומים), ואז מתקבלת תמונה קלינית מורכבת יותר ומרובת סימפטומים.

דמנציה וסקולרית – אבחון

בעוד שדמנציה שנגרמת מאלצהיימר ניתנת לאבחון רק על ידי איסוף נתונים סובייקטיבי והתרשמות, דמנציה וסקולרית ניתנת לאבחון באמצעות הדמיות מוחיות (משום שבסוג זה של דמנציה ניתן לראות פגיעה בכלי הדם הנמצאים במח). הבדיקות הנפוצות לצורך אבחון הן CT ו-MRI. ה-MRI יותר רגיש מה-CT ומאפשר למצוא גם פגיעות בכלי דם קטנים.

דמנציה וסקולרית – טיפול

הטיפול הראשון המומלץ לדמנציה וסקולרית הוא טיפול מונע, המתייחס לגורמי הסיכון למחלות של כלי הדם. טיפול נאות ביתר לחץ דם, בסוכרת, בהשמנת יתר או עודף כולסטרול, מורידים את הסיכון לאירועים מוחיים. כמו כן, הפסקת עישון, פעילות גופנית ואכילה נכונה ובריאה נחשבים לסגנונות חיים מונעי מחלות.

לאחר פריצתה של המחלה, הטיפול התרופתי דומה לזה המשמש לטיפול תרופתי באלצהיימר וכולל תרופות המעכבות את פירוק הנוירוטרנסמיטור אצטיל כולין במח (על מנת להגביר את מינונו במח), ותרופות המווסתות את כמות הגלוטמט במח. בנוסף, נעשה שימוש בתרופות המיועדות לטיפול בפגיעה בכלי הדם (על פי סוג הפגיעה), ואם יש צורך- אז גם בנוגדי דיכאון.