תשישות נפש היא דיאגנוזה כללית, שאוספת תחת כנפייה מגוון רחב של בעיות תפקודיות הנובעות מפגיעה במח. תשישות נפש היא בדרך כלל מצב כרוני וכיוון ההתפתחות של הסימפטומים המאפיינים היא שלילית, כאשר המצב הולך ומתדרדר עם הזמן.
בדרך כלל תשישות הנפש מאופיינת במוגבלויות קוגניטיביות שונות, שמקורן בפגיעה או במוות של תאים באיזורים עליונים ומפותחים של המח, כגון הקורטקס.
ישנן מחלות אשר אבחונן גורר באופן אוטומטי אבחון של תשישות נפש, כגון אלצהיימר ודמנציה, אך גם מחלות אחרות ומצבים פיזיולוגיים שונים (כגון נטילת סמים) יכולים להוביל להגדרה של תשישות נפש.
מאפיינים נפוצים של תשישות נפש
- בעיות זיכרון.
- חוסר התמצאות במרחב ובזמן.
- שיפוט לקוי בפתרון בעיות יומיומיות ובסיטואציות חברתיות.
- דיכאון או רגזנות ועצבנות, קושי לבטא רגשות, וחוסר שקט.
- הפרעות שינה.
- קושי בתפקוד יומיומי בתחומים של טיפול עצמי, שמירה על היגיינה ועשיית צרכים.
- הפרעות אכילה- בעיקר קושי לדאוג לארגון ארוחות ושמירת דפוסי אכילה.
- קושי בקיום קשרים בינאישיים (לפעמים מלווה או קשור לקושי לזכור פרצופים ושמות).
- פרנואידיות ונטייה לתוקפנות או התנהגות בלתי צפוייה.
- נטייה לשוטטות ללא מטרה או מודעות.
אבחון תשישות נפש
אבחנת תשישות נפש נעשית על ידי תחקיר ואיסוף מידע על ידי הצוות הרפואי מפי החולה, בני משפחתו וצוותים מטפלים אחרים. אבחנה של תשישות נפש חשובה מאוד מכמה גורמים. ראשית, יש לקבוע האם האדם באמת סובל מהפרעה כלשהי בתפקוד הקוגניטיבי שנובעת מניוון מוחי ולא מגורמים חיצוניים ניתנים לטיפול, למשל, כאשר הפגיעה נובעת משימוש בסמים, יש לבצע גמילה. כאשר הפגיעה בתפקוד נובעת ממחלת נפש יש לטפל במחלה בכלים פסיכיאטרים או פסיכולוגיים ולתת פחות התייחסות לסימפטומים הקוגניטיביים וכדומה.
כאשר נעשה האבחון, חשוב לבדוק מה הגורם לתשישות הנפש, ולאפשר לאדם לקבל טיפול מתאים, כמו טיפולים המעכבים את קצב התפתחות מחלת האלצהיימר.
חשיבות נוספת לאבחון היא הצורך להעריך את מידת הזדקקותו של החולה לתמיכה ועזרה – האם הוא יכול לדאוג לעצמו, ליטול את תרופותיו ולשמור על היגיינה ותזונה מתאימה, או שמא הוא זקוק להשגחה מתמדת ואפילו אשפוז בבית חולים סיעודי . בנוסף, אבחנה של תשישות נפש מחייבת על פי החוק הגדרת אפוטרופוס לחולה. על פי החוק, ניתן למנות אפוטרופוס לחולה אלצהיימר, שיקבע בענייניו, ינהל את רכושו, יקבל החלטות משמעותיות עבורו ויחליט בעניין הטיפול הרפואי בו.
אבחון של תשישות נפש נעשה על ידי צוות רפואי רחב, אך בדרך כלל האבחון הסופי ינתן על ידי רופא גריאטרי, גם משום שתשישות נפש אופיינית בעיקר בגיל הזהב.
- פרוגנוזה ראשונית: כאשר מגיע למרפאה אדם שמצבו מבולבל ולא ברור ויש חשש לתהליכים ניווניים המובילים לתשישות נפש, נעשה סינון ראשוני באמצעות שאלון המצב המנטלי (MSQ). בשאלון 10 שאלות בסיסיות (איפה אנחנו נמצאים, מה התאריך, מתי נולדת וכדומה). כאשר שאלון זה מעורר חשד לבלבול, ממשיכים לפרוגנוזה מקיפה יותר.
- mini mental state examination: שאלון זה מופנה אל החולה ובודק את תפיסת הזמן ותפיסת המקום (באמצעות שאלות ישירות של התמצאות בזמן ובמקום), הזיכרון והריכוז (באמצעות מטלות הדורשות מיומנויות אלה), כישורי השפה (באמצעות דרישה לשיים חפצים) והבנת הוראות מרוכבות. באמצעות ממצאי השאלון ניתן להעריך באופן מקיף יותר את רמת הבלבול והפגיעה בכישורים הקוגניטיביים השונים.
- אבחון מקיף: מערכת הנקראת CAMDEX כוללת ראיון עם החולה, בחינת היסטוריה רפואית, ראיון עם בן משפחה המספק מידע אובייקטיבי לגבי תפקודו של החולה ועריכת מבחנים קוגניטיבים ופסיכולוגים שונים. המערכת נותנת את התמונה המקיפה ביותר לגבי מצבו של החולה ומידת התשישות הנפשית ממנה הוא סובל.
