אשפוז גורם להידרדרות קוגניטיבית של קשישים

הגיל הממוצע של האוכלוסייה במדינות מתועשות הולך ועולה, ועימו כמות האנשים בגיל המבוגר הסובלת מהפרעות קוגניטיביות. מחקר והבנה של הגורמים וההשלכות של ההפרעות הללו, אם כן, מהווה גורם חשוב ובעדיפות עליונה כאשר מדובר בתכנון והבנייה של מערכות בריאות במדינות מפותחות.

הפרעה קוגניטיבית מהווה מקור חשוב לפגיעה ברמת התפקוד של קשישים. אמדן הקשר שבין אירועים כמעט טריוויאליים כמו אשפוז בבית החולים והשפעתם על מצבם הקוגניטיבי של קשישים הוא חשוב ביותר.

חוקרים שעקבו אחר קרוב ל – 1,900 קשישים החיים בקהילה של רחובות העיר שיקגו אספו מידע אודות הקשר המוצע.

אחת לשלוש שנים עקבו אחר היכולות הקוגניטיביות של הנסקרים, כשבמקביל תועד המידע הרפואי בדבר אשפוזים במוסדות רפואיים בתקופת המחקר. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת הרפואי Neurology, ומציג נתונים מעניינים אודות הקשר הזה.

הערכת המצב הקוגניטיבי

לשם הערכת התפקוד הקוגניטיבי של אוכלוסיית המחקר, החוקרים השתמשו במבחנים להערכת סטאטוס הפעילות של הנבדקים (מבחן מיני מנטל) בשילוב של סקירת הרשומות הרפואיות ומיפוי מידע רלוונטי דוגמת אשפוזים בבית החולים והערכת מחלות הרקע.

כל הנסקרים היו גברים ונשים מעל לגיל 65, וכ – 70% מהם אושפזו פעם אחת לפחות בתקופת המחקר (1335 איש). בעיבוד סטטיסטי, זמן האשפוז הראשוני אירע לאחר כ – 3.8 שנים, למשך של חמישה ימים. בוצע תקנון לנסקרים על פי מין, גיל, רמת השכלה ועוד.

התוצאה המשמעותית ביותר של המחקר הצביעה על כך שהופיעה פגיעה קוגניטיבית בשיעור של פי 2.4 לאחר אשפוז במוסד רפואי.

הסיכון המוגבר היה גבוה יותר גם בהתייחס לתקנון הסטטיסטי שנעשה, ונמצא כבעל קורלציה למשך זמן האשפוז וחומרת המחלה.

תוצאות דומות הופיעו גם במדדים ספציפיים יותר כמו פגיעה בכושר הזיכרון, ביכולות תפקוד יומיומיות. הופעת דליריום, הפרעה מוגבלת בזמן בהגדרה, צוינה גם כן כאירוע שתרם להאצת קצב ההידרדרות הקוגניטיבית בקשישים שחוו אשפוז.

צמצום פגיעה קוגניטיבית הינה אתגר לשימור איכות חיי המבוגר

מניעה או לכל הפחות הפחתה של פגיעה קוגניטיבית בקשישים היא אתגר משמעותי לשימור על איכות החיים גם בגילאים במבוגרים. יש להשקיע מאמצים רבים בצמצום התחלואה בקשישים באופן אפקטיבי יותר, ובייחוד במצבים העלולים להוביל לאשפוז בבית החולים.

מניעה ראשונית של מצבים רפואיים ידועים עלולה לתרום רבות למטרה זו, ולצמצם את משך האשפוז של חולים קשישים בבית החולים.

ייתכן מאוד והמשמעות של הדברים האמורים לעיל תשפיע על מערכת ההחלטות שעל פיה יוחלט על אשפוז קשישים במוסדות רפואיים, ובייחוד כאלו שכבר יש להם פגיעה קוגניטיבית ידועה ואולי אף לשנות את אופן הטיפול באותם מטופלים.

הממצאים הללו תואמים גם לנתונים קודמים מהעבר המצביעים על כך שקשישים חווים הידרדרות תפקודית כבר במהלך האשפוז עצמו.

רמזים רבים קיימים לעובדה שלקשישים אלו נשארת פגיעה תפקודית מסוימת לאורך זמן, ומחקר זה רק מחזק את הטענות הללו.

עם זאת, האינפורמציה אודות העבר ההיסטורי והאישי של כל אחד מהמטופלים הייתה מוגבלת למדי, בעיקר בשל אופי המחקר ולכן קיים סיכוי של הטיה מסוימת בתוצאות של מחקר זה.

בסך הכל מדובר בתחום שעשוי להיות משמעותי ביותר לתחומים רבים, עם השלכות לא מעטות על כלל האוכלוסייה.

העמקת הידע בדבר הקשר הקיים והטמעתו לכל רמות מערכת הרפואה תוכל לגרום לשיפור משמעותי באיכות החיים של אוכלוסיית הקשישים והתנהלות נכונה יותר בכל הנוגע לטיפול והתייחסות אליהם.

ראו גם:

זכויות קשישים לשיקום