אבדן שמיעה במהלך דמנציה

במסגרת מחקר אמריקאי חדש אשר נערך לאחרונה בקרב אוכלוסיית הקשישים, בנוגע להשפעת הירידה בשמיעה על התפתחות מחלת דמנציה, גילו החוקרים כי אכן קיים קשר ישיר בין ירידה באיכות השמיעה, ואף אובדן שמיעה מוחלט בקרב קשישים, לבין ההתפתחות של המחלה.

אנשים אלה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בדמנציה, מאשר אנשים אחרים ששמיעתם טובה.

החוקרים מעריכים כי בעוד כמה עשורים מהיום (עד שנת 2050) שכיחות הופעתה של מחלת הדמנציה תעלה בקרב אנשים ששמיעתם ירודה- כ 100 מיליון איש ברחבי העולם, שהם אחד על כל 85 אנשים. על כן עולה הצורך בהתערבות רפואית, למרות שכיום אין את האמצעים האלה בידי הרפואה הרגילה- הקונבנציונאלית.

ההתערבות הרפואית אמורה לכלול מעקב רפואי צמוד, סריקות אחת לכמה זמן וכדומה והיא אמורה לעכב בשנה אחת לפחות את התפתחותה של מחלת הדמנציה. החוקרים מעריכים שאם האנשים המבוגרים אשר חשים ירידה בשמיעה אכן ייבדקו כפי שמומלץ, כך תהיה ירידה משמעותית בשכיחותה של מחלת הדמנציה בעקבות איבוד שמיעה.

סיכון גבוה לדמנציה

מתוצאות המחקר עולה כי הסיכון ללקות בדמנציה גדל בקרב אותם אנשים אשר איבוד שמיעתם היה בסדר גודל קל באופן יחסי (מעל 25 דציבלים עד 40), וככל שהשיעור באובדן השמיעה הלך וגדל, כך גדל הסיכון לפתח מחלת דמנציה. ככל שרמת הדציבלים עולה, כך עולה מספר האחוזים של האנשים אשר עלולים לחלות בדמנציה.

מחלת הדמנציה וכן תופעת איבוד השמיעה הן בעלות מכנה משותף: בשני המקרים ישנם תהליכים נוירו-פתולוגיים משותפים, תופעה של היחלשות המאגר הקוגניטיבי במוח, תופעת בידוד מהסביבה החברתית כתוצאה מאיבוד השמיעה ופגיעה בסיסית של עצב השמיעה (חירשות עצבית סביבתית). התופעה יכולה לנבוע מכל סיבה בנפרד ויכולה לנבוע גם מתוך שילוב של כל התופעות יחד.

מחקר – בעיות שמיעה ודמנציה

על מנת שהחוקרים יוכלו לבדוק האם באמת איבוד השמיעה עלול להוות סיכון ללקות בדמנציה, הם ערכו את מחקר בקרב אנשים בעלי בעיות שמיעה בעוצמות שונות, אשר חולקו לשלוש קבוצות:

• אנשים אשר סובלים מאיבוד שמיעה קל ( 25- 40 דציבלים)- 125 אנשים השתתפו במחקר.
• אנשים אשר סובלים מאיבוד שמיעה בינוני (41- 70 דציבלים) – 53 אנשים השתתפו במחקר.
• אנשים אשר סובלים מאיבוד שמיעה חמור (למעלה מ 70 דציבלים) – 6 אנשים השתתפו במחקר.

לאחר 12 שנים החוקרים בדקו 58 אנשים אשר אובחנו כחולים בדמנציה, כאשר 37 אנשים מתוכם סבלו גם ממחלת האלצהיימר. מתוך המצב הקיים העלו החוקרים את המסקנה הבאה: מרבית האנשים אשר לקו בדמנציה היו אלה שסבלו מאיבוד שמיעה בדרגה קלה ( 25- 40 דציבלים).

כלומר, הסיכון לחלות בדמנציה גבוה יותר בקרב האנשים שסבלו מאיבוד שמיעה קל. בקרב האנשים אשר סבלו מאיבוד שמיעה ברמה בינונית או חמורה הייתה עליה נוספת בסיכון ללקות בדמנציה.

מתוך המחקר עלה כי בעקבות העלייה במספר האנשים אשר סובלים מאיבוד שמיעה בדרגות שונות, ובעקבות זה גם בעלי סיכון ללקות בדמנציה, ישנו צורך לערוך מחקרים שמטרתם תהיה לחקור את התהליכים הפיזיים בגוף אשר קושרים קשר ישיר בין איבוד שמיעה לדמנציה, ומתוך זה לחשוב על דרכים שבאמצעותן ניתן יהיה למתן את הקשר הסיבתי הישיר בין הדברים וכך אולי להפחית את הסיכון ללקות בדמנציה עקב איבוד שמיעה.

מחקרים נוספים בדקו קשרים הנוגעים לדמנציה ולמחלת אלצהיימר, ביניהם: עישון ודמנציה, קפה ואלצהיימר וכולסטרול ואלצהיימר.