מהי בריחת שתן?

בריחת שתן, הידועה גם כדליפת שתן, היא בעיה נפוצה המפריעה לחייהן של נשים רבות. בעוד מרבית הנשים סובלות לעיתים מדליפה קטנה של שתן, 40 אחוז מהנשים סובלות משלפוחית רגיזה המקשה על חיי היומיום שלהן ומאלצת אותן להחליף בגדים לעיתים קרובות ואף להימנע מפעילויות מסוימות. למרות שדליפת שתן אינה מהווה סיכון בריאותי, היא מעוררת בושה, מבוכה ואי נוחות בקרב הסובלות ממנה.

מהי דליפת שתן?

כאשר הגוף מתפקד כמו שצריך, בריחת השתן נמנעת על ידי שרירי השופכה ושרירי אגן הירכיים, אלה עוצרים את תנועת השתן והטלת שתן מתבצעת כאשר אנו, באופן רצוני, מרפים שרירים אלה ולוחצים מעט על שרירי שלפוחית השתן.

דליפת שתן מתבטאת לרוב בשתי צורות, דליפת שתן במאמץ ודחף שאינו ניתן לשליטה.

דליפת שתן במאמץ: במקרים של דליפת שתן במאמץ (המכונה גם דליפת שתן עקתית), כל פעילות אשר מפעילה לחץ על הבטן, כמו שיעול, עיטוש, צחוק ואף כפיפה, יכולה להוביל לדליפת שתן. מקרים אלה נובעים לרוב מחולשה בשרירי רצפת האגן.

דחף שאינו ניתן לשליטה:  במקרים של דליפת שתן מתוך דחף שאינו ניתן לשליטה הצורך להטיל שתן מופיע בפתאומיות ובעוצמה רבה והסובל ממנו לעיתים אינו מספיק להגיע אל השירותים. מקרים אלה נובעים מתקשורת לקויה בין המוח לבין שלפוחית השתן.

סיבות לדליפת שתן

• בריחת שתן בהריון- דליפת שתן במאמץ נובעת במקרים רבים מהתרופפות של שרירי האגן לאחר לידות, ובעיקר אצל נשים שעברו לידות מרובות. כמו כן, הגיל מהווה מרכיב חשוב ועם העלייה בגיל עולה תפוצת התופעה.

• דליפת שתן עקב דחף שאינו ניתן לשליטה נובעת במרבית המקרים מזיהום, מפגיעות בעמוד השדרה או כתוצאה בעיות עצביות שנגרמו ממחלה אחרת (למשל, שבץ, טרשת נפוצה וסכרת). בנוסף, דליפת שתן נגמרת כתוצאה ממחלות דמנטיות כמו אלצהיימר ודמנציה, הגורמות לאי שליטה על הסוגרים של הקשישים.

טיפול בבריחת שתן

• פעילות גופנית לחיזוק רצפת האגן: פעילות גופנית משקמת יכולה לסייע בחיזוק השרירים הרפויים ובכך למנוע את דליפת שתן נשים. שתי שיטות נפוצות לטיפול בבעיה הן שיטת פאולה ושיטת קיגל. בשיטת קיגל לומדים באמצעות תרגול לזהות את פעילות שרירי רצפת האגן ודרך כך לשלוט בהם. בשיטת פאולה מחזקים את השרירים הטבעתיים באמצעות תרגול השרירים התקינים. שתי השיטות הוכחו כמועילות ויישומן כרוך בתרגול קצר שיש לחזור עליו מספר פעמים ביום.

• שינויים באורח החיים: שינויים בסיסיים באורח החיים יכולים להוריד באופן משמעותי את תדירות וחומרת דליפת השתן. בין השינויים המומלצים הם הימנעות מקפה ואלכוהול, הידועים בתכונות המשתנות שלהם, ירידה במשקל, הפסקת עישון ותזונה עשירה בסיבים. כמו כן מומלץ לשתות כ-2 ליטר מים ליום, לא פחות מכך ולא מעבר לכך.

• טיפול תרופתי וטיפולים תומכים: דליפת שתן ניתנת לטיפול תרופתי, בעיקר על ידי תרופות המעוררות את התכווצות שרירי הסוגרים. טיפולים תומכים נפוצים הם ביו-פידבק, המגביר את המודעות למתח השריר ופעילותו, זריקות קולגן, אשר מגדילות את נפח הרקמות מסביב לשופכה וגירוי חשמלי של השרירים על מנת לחזקם.

• טיפול כירורגי: במקרים קשים ניתן לשפר את המצב באמצעות ניתוחים. הטיפולים הכירורגיים נחשבים קלים יחסית והם כלולים בסל הבריאות. במקרים שדליפת השתן נובעת מדחף בלתי נשלט ניתן להגדיל את שלפוחית השתן, להסיט את השתן למאגר בחלל הבטן שניתן לנקז באופן מכאני או להגביל את המסר העצבי המגיע אל שלפוחית השתן מהמוח.

במקרים של דליפת שתן במאמץ ניתן להשתיל סוגר מלאכותי, להשתמש בשתל על-מנת לשנות את הלחץ בשופכה או להגביר את ההתנגדות בשופכה.