התמודדות עם הפרעות התנהגות אצל חולי אלצהיימר

בעיות התנהגות מתרחשות בקרב 65-90% מחולי האלצהיימר ומהוות גורם למתח נפשי הן עבור החולים והן עבור המשפחה, הסביבה הקרובה והגורמים המטפלים.

הפרעות ההתנהגות אשר מלוות את מהלך התפתחות המחלה הן פועל יוצא של התהליך הדמנטיבי, אך אינן בהכרח קשורות ישירות לחומרת הכשלים הקוגניטיביים.

בין הצורות השכיחות של הפרעות ההתנהגות ניתן למנות שוטטות של חולי אלצהיימר, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, קושי במילוי מטלות יומיומיות, אגרסיביות ומצבי רוח סוערים.

במסגרת התמודדות עם הפרעות התנהגות של חולי אלצהיימר נודעת חשיבות רבה לדיון בין משפחת החולה לצוות המטפלים. הבסיס להתמודדות מוצלחת עם הפרעות ההתנהגות הוא הגדרה מדויקת של הבעיה ושל ההתערבות הנדרשת על מנת להביא למקסימום את תפקוד החולה ורווחתו ולהביא למינימום את העומס הנפשי על הגורם המטפל.

טיפול התנהגותי מונע:

עקרונות הטיפול המונע מתמקדים במספר דרכים עיקריות להפחתת טריגרים של התנהגויות לא רצויות:

• מניעת עייפות ותשישות
• שינוי בסביבה, בשגרה, או בגורם המטפל בעת הצורך
• מילוי הצרכים הפנימיים והחיצוניים של החולה
• הפחתת כאבים וגורמי לחץ פיסיים
• חיזוק התנהגויות חיוביות

שוטטות:

שוטטות נגרמת בעיקר עקב מתח, חרדה, אי שקט, שעמום, בדידות והימצאות בסביבה מלחיצה, צפופה, רועשת, או לא מוכרת. ביטוי התנהגותי זה עשוי להיות מסוכן עבור החולה ועל-כן מומלץ "למגן" את הסביבה מפני שוטטות באמצעות התקנת זמזמים על פתיחה היציאה ונעילתם וכן שימוש בשערי ביטחון.

בכדי למנוע את השוטטות יש להקפיד על סביבה בטוחה עבור החולה – סביבה מוכרת, שקטה, מסודרת, נעימה ומרווחת. חשוב להבין מהו הגורם לשוטטות כשזו מתרחשת – ייתכן והחולה צריך לגשת לשירותים, ייתכן ומדובר בתופעות לוואי של התרופות, בחוסר שקט נפשי ועוד.

רצוי לערוך לחולה היכרות מוקדמת עם הסביבה, תוך הדגשת אובייקטים ספציפיים בחלל, כגון תמונות וחפצים אישיים אשר יהוו עוגנים מוכרים במקרה של תחושת זרות לסביבה. בכדי להפיג תחושת שעמום ניתן להפעיל את החולה באמצעות מטלות פשוטות.

הפרעות אכילה ושינה:

על-פי מחקרים, חולי אלצהיימר סובלים יותר מהפרעות אכילה ושינה ביחס לאוכלוסיה בריאה באותו הגיל-  קושי להירדם, נדודי שינה, שינה קלה והתעוררויות מוקדמות, אכילה מופרזת או תת תזונה. בין הגורמים להפרעות האכילה והשינה נמנים תופעות לוואי של טיפול תרופתי, פגיעה עצבית, כאבים פיסיים, חוסר נוחות, דיכאון, קושי לזכור האם אכלו ועוד.

בכדי למנוע מצב של חוסר נוחות יש לוודא שחדר השינה של החולה מותאם לצרכיו מבחינת התאורה, הטמפרטורה, מידת הרעש, נגישות לשירותים וסידורי המיטה. במסגרת טיפול בחולים דמנטיים מומלץ לעודד שינה רק בשעות הערב מכיוון ששינה במהלך היום עלולה לפגום ביכולת לישון בלילה.

פעילות גופנית בהשגחה רפואית תסייע גם היא לחולים מסוימים. כמו כן, מספר מחקרים הראו כי חשיפת החולה לאור בהיר בשעות הבוקר מסייעת להסדיר את מחזורי השינה.

שינויים בהרגלי האכילה והשינה עשויים להצביע על תופעות לוואי תרופתיות ובמקרה זה, כמו גם במקרים של תלונות על כאבים פיסיים המקשים על השינה, יש להתייעץ עם הרופא המטפל. גורם נוסף להפרעות אכילה ושינה הוא מחסור בנוזלים,  על-כן יש לוודא נגישות לשתייה, בעיקר במשך הלילה, בכדי למנוע מצבים של התייבשות ושיטוט.

במקרים רבים חולי אלצהיימר סובלים מדיכאון אשר מחמיר את הסבל שהם חווים ונמצא קשור להחמרה בהפרעות שינה ואכילה.  השילוב של דיכאון ואלצהיימר בקרב אנשים קשישים הסובלים מדמנציה תדירות אינו מאובחן מכיוון שהם ממעטים להתלונן וניתן לאבחן אותו באמצעות החמרה בהפרעה הקוגניטיבית או התפקודית. בכל מקרה בו מתעורר חשד לתסמיני דיכאון יש לפנות לאבחון.

בנוסף להפרעות התנהגות, חולי האלצהיימר גם לוקים בהפרעות נפשיות, הנבדקות על ידי תחום הפסיכוגריאטריה