אלצהיימר והיפוקמפוס

ההיפוקמפוס הוא שם לטיני שניתן לחלק מסוים במוח הממוקם באונה הטמפורלית (סמוך לרקות). שמו ניתן לו מכיוון שפירוש המילה היפוקמפוס בלטינית הוא דמוי סוסון ים, ואכן, בנתיחה של מוח והוצאה של חלק זה הוא באמת נראה דומה לסוסון ים.

להיפוקמפוס לא מעט תפקידים במוח ובתפקוד התקין שלנו, אולם אחת התכונות המעניינות ביותר שלו הוא שניתן להשתמש בו לצורך אבחנה, ואולי אפילו ניבוי של מחלת האלצהיימר היות וההיפוקמפוס הוא אחד האזורים העיקריים להיפגע במחלה זו.

מהו ההיפוקמפוס ומהם תפקידיו במוח?

כאמור, ההיפוקמפוס הוא אזור במוח הממוקם באונה הטמפורלית. המוח שלנו מורכב משתי המיספרות (שני חצאים) ובכל אחת מהן יש היפוקמפוס כך שבסך הכל יש לנו שני “היפוקמפוסים”.

ההיפוקמפוס משויך מבחינה תפקודית לאונה הלימבית ותפקידיו קשורים ליכולות של זיכרון וניווט במרחב.

מבחינת זיכרון תפקידו העיקרי של ההיפוקמפוס הוא ביצירה של זיכרונות חדשים. בייחוד זיכרונות הקשורים לעובדות ואירועים. ההיפוקמפוס קשור גם לזיכרונות קודמים ולכן כאשר ישנה פגיעה בהיפוקמפוס ניתן לראות קושי ביצירה של זיכרונות חדשים וכן קושי לשלוף זיכרונות ישנים יותר.

ההיפוקמפוס ממלא גם תפקיד חשוב בכל הקשור לתפיסה מרחבית ולניווט. מניסויים בבעלי חיים ניתן לראות כי ההיפוקמפוס מהווה מעין מפה של המרחב, כמו GPS מוחי שמאפשר לחיות לזכור דרכים בהן הלכו, ואף למצוא קיצורי דרך או מסלולים שונים. מקובל לחשוב כי תפקיד זה קיים גם בבני אדם.

הקשר בין אלצהיימר ולהיפוקמפוס

מחלת האלצהיימר היא מחלה נוירודגנרטיבית קשה הפוגעת בתפקודים רבים ובסופו של דבר גורמת לדעיכה איטית של הסובלים ממנה ובסופה מוות.

למחלת האלצהיימר תסמינים רבים אולם אחד המוכרים והבולטים שבהם הוא הפגיעה בזיכרון.

הפגיעה המוחית באלצהיימר מתרחשת בעקבות שקיעה של חלבונים שונים ברקמת המוח. חלבונים אלה מתערבים בפעילות המוחית התקינה ומפריעים לקשר שבין הנוירונים להתקיים בצורה סדירה.

אחת הבעיות שיוצרת שקיעת החלבונים היא פגיעה בהולכה העצבית על ידי המוליך העצבי אצטיל כולין. תפקידו של אצטיל כולין הוא להעביר את הסיגנל בסינפסה- המרווח בין תאי העצב במוח. כאשר אצטיל כולין אינו פועל כפי שהוא אמור לפעול, נוצר נתק בין חלקים שונים של המוח ופגיעה בהעברה של המידע.

אחד האזורים שנוטים להיפגע בשכיחות הגבוהה ביותר כתוצאה משקיעת חלבונים במחלת האלצהיימר הוא האזור הפרונטלי של המוח. פגיעה זו משפיעה מאוד על ההיפוקמפוס. עובדה זו נבדקה מבחינה סטטיסטית והיא מסבירה היטב מדוע הפגיעה הראשונית בחולי אלצהיימר היא בזיכרון. ככל שמיוצר פחות אצטילכולין, הפגיעה ואובדן הזיכרון בחולי האלצהיימר הם חמורים יותר.

שימושים בקשר שבין אלצהיימר להיפוקמפוס

אמצעי ההדמיה החדשים הקיימים כיום מאפשרים גילוי מוקדם של מחלות ומצבים רפואיים שונים.

מחקר משנת 2008 שפורסם בכתב העת Radiology גילה כי ניתן להשתמש בטכנולוגיית ה-MRI בכדי להבדיל בין תחלואה באלצהיימר לבין מצב של ליקוי קוגניטיבי קל (MCI). אבחנה זו היא חשובה מאוד שכן יש לה השפעה והשלכות על הפרוגנוזה של כל חולה וחולה.

בדיקת ה-MRI הצליחה במחקר זה לאבחן נכונה 84% מכלל מקרי האלצהיימר. נתון מרשים בפני עצמו. הבדיקה מתבססת על העובדה שבאלצהיימר קיימת ירידה בנפחים של חלקים שונים במוח, והיות וההיפוקמפוס הוא אחד האזורים הראשונים והעיקריים להיפגע, החוקרים העריכו את הירידה בגודל שלו כמדד לאלצהיימר.

בכל המחלות הנוירודגנרטיביות קיימת ירידה בנפח ההיפוקמפוס, אולם ירידה זו היא נמוכה יותר בסוגי דמנציה שונים כאשר הם באים בהשוואה לדמנציה של אלצהיימר.

מחקר זה הביא למסקנה כי הערכת ההיפוקמפוס של חולים דמנטיים באמצעות בדיקת MRI יכולה ליצור הפרדה מדויקת למדי בין אלצהיימר לליקויים קוגניטיביים קלים יותר.